Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 24

(H) כלומד שימותו ׳ rw העיט על הפגרים י'ואם:לא'ימוחו מאליהם ׳ לסו אס* סל חיות השדה החיו לאכלה ׳ הע׳ט' מלס החיו המומה בהיא אינה אנא מיןהפעיל׳ לא קל . ״. . \ «נועה אלה נדר נדבה אסר ־ השבועה היא בשם אלהיס והפול על כל מר ומר : מששו תשבע ׳ שאסבאחלהשבע ׳ תשבע בשמו ׳ ולא בשם אנסים אחרים; הרי שאין שבועה כלא שם אלהים האלה גס היאעל כל מר ודכר׳אלא שהואבקללה; וע״כ רוב שמושה היא בסשביעאדם את חברו׳ לאבהשבעו מעצמו ׳ ט האלם מתרחק בכובעו מלקלל אה עצמו ׳ אפי, על מאי ׳ ולפיכך אומרים כה יעשה לי אלהים ורבות כאלה׳ ואין מפרשים מה יעשה ׳ שלא לקלל אח עצמו בפירוש ׳ כמרי רמכ״ןעלפסוקחי אני וימלא כבוד ה, את כלהארן ומה השבועה נבדלת מן האלה בדבר גדול מאד; ט ענק השמעה הוא שהדס* שנשכעק עליו הוא אמת׳ כמו שהוא אמת שהנשבע מאמין כצלהים ׳ ושאם אין המר כאשר הוא אומר גם הוא מכחיש באלהיו; אבל האלה איננה p קללה שאדם מקלל את חברו אם מריו שקר או אם לא יעשה אח אשר יצונו « לפיכך אין אדם יכול להשטע חכרו בשבועה בעל כרחו ׳ ט רשאי הואלעגוחאוחו .• אני אומר לךמרזה׳ אבל אינני אומר שאםאקהמר כן הרי אני ספר לעקר׳ או יעגהו * סאמק^אני כאלהים ׳ ועבד נאק אני לפניו ׳ ואת'משאלותיך לא תוכל אמלא; אמנם יכול אדם להשביע חברו באלה ׳ גם בעל כרחו ׳ * ואענו צריך להמתין לו שיאמר אמן אבל הוא מקללו על אפו ועל חמתו ׳'על קכחוב ונפש ט תחטא ושמעה קול אלה והוא עד אז דאה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו כלומר יקבל עונשו ׳ וחתול עליו הקללה אשר קללוהו: חה טעם חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד ׳ אע״פ שהוא לא גנב ׳ מה יטא עליו קללה ׳ ט ישמע בעל הכית מקלל לכל מי שידע הגנב ולא יפרסמהז׳ והוא לא מכל להגיד ׳ להיותו חולק עם הגנב