Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 21

(21) כפגדם מחים זה ומן מרובה ׳ ומבד המשורר: הומת פנדו בלילה ׳ J המיה אבדה צזרחה ׳ כלומר שפדהו ראשה ׳ או שקרעוה דשסעוה : כי מנויה האריה מה הלבש (וכבר שסע אוחו) ׳ ואח גרחוהקעו בחומת ביה שן (וכבר כחזו ראשו) / ידין במים מלא גומת ממן ראש; וכן ואין קצה לגויה׳ כי כבר הזהיר להב חרב וברק חגיה ׳ כלים הכורתים הראש ומשמנים הגוף ׳ ועל p אמר, ומלו בגויהם ׳ כי הגדות הן למכשול יוחר מן הפגרים ׳ ט אדם הולך לדרכו ונמל כאן בקלקל ׳ כאן׳ במל וכאן בשאר אבדם והנה אין מיה מן השמוח ממפיס ׳ אבל היא מן השמות המשותפים ׳ ני גס נוף חי קרא גויה ׳ כמה שכתוב בלוד אס גומז» ׳ ועל גדתינו מושלים ממות את גדוהימה גופה כמו גויה ׳ אך לא מצאנוה חן בלבד הימים ׳ שהוא מספד הגולה ׳ אולי במי הימים אבלה צורת הגויה מעשת גופה׳ כמואדגוון תחת אדגמן׳ שלא נמצא רק מ״ה; ואולי גם גופה גם ארגמן מלשון ארמית לוקחו ׳ גם ט לא נמצא גוף בדניאל ׳ חן גשם : ורבותינו קראו גוף גס אס אשר נשמת חח חיים באפיו כדרך שעשו הקדמונים בשם גדה ׳ ששחפוהו לחיים ולמדם ׳ המלל הוא האדם אשד נכנסה החת בקרבו וענמה בו חלל גזול ׳ בק שמא מת ׳ בק שהוא גוסס : כלם חללים הנופלים בחרב ׳ בהתעטפם כחלל ׳ ומה שכחוב טובים היו חללי חרב מחללי רעב ׳ קרא חללים גם למתים ברעב ׳ מפני שכרסם נבקעת ׳ כדברי רש״י שם ׳ ונעשה סטפס מלל ומה שכתוב ממותי חלל בלב ידם ׳ אין עדנו שנטבע טם (מעת רד*ק שרש מוח) ׳ ט לא טבע מיד צור ועמו טם ׳ אבל נבוכדנצר עלה עליהם (ככתוב האמור חאמר אלהיס אני לפני הורגיך ואתה אדם ולא אל טד מחלליך) ׳ואחר שנלחם בהסושלל שללם ׳ עלה עליהם הים(מבד רש״י על ושכר לא היה לו): והנה מה שכתוב בלב ימים ׳ אין ענינו שמח ילב ימים ממש ׳ דק «טא מלעיג על נגיד׳ צוד על שטה אמר אל אני מושב אלהים ישבחי בלב ימים ׳ והוא אומר לו׳ שאע״פ שהוא יושב בלב ימים ולא על קלה יבאו עליו האויטם אף גם זאח יפול חלל טד גט מל ׳ אמר