Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 19

פיס צגיק פי השקם לא יוכל ׳ (ארך אפיס ישאס ליב "'הוי תת לצר עד 1אנה לא חשקוסי ׳ השלוה אימה תלויה כאיש השא ׳ ואין מד אדם להיות שלו; אלא נר שאין אוזרים עושים לו רעה הןא השלו (tmnquiiius) ישליו אסלים לשודדים׳ שלו היתי י רפדפרניי ואני אמרתי כשלוי כל אמוס לעולם : וזה טעם ובשלוה ישתית רמם ׳ כלומר שלא יעמדו נגדו מ יצליח ואס לא יוכל להרע לו׳ עד כא יומו׳ אשר ישכר באפס יד השאנן גדול מן השלו: לא סוף דכי שלא ידע מ אדם׳ כי גם לא יאיימו אוהו ולא יפחמוהי (tutus) יחד אסירים שאמו לא שמעוקולטגש ׳ ושאנן מפחד רעה ׳ חרדו שאכניס; פלקכהוב וכמנוחזחשאמוה ׳ כלומר מנחמות שינוחו -כהם מעמלם ׳ וגם יהיו לכטה ׳ ולא יפחדו וסוס דבר; וק כחוב עירך תראינה ירושלים מה שאנן אהל כל יצעק כל יסעינןדוחיו.לגצח 2) ננלה, סנר , נדה , נוסה, חלל, הנבלה היא הגוף אשר מת מאליו זה זמןמועט, ולא נשחת מראהו בחלורוח פצע ׳ ונס לא עלה באשו ורמה לא היתה מ; וגס אשר לא מה מאליו ׳ אלא שאמרים גר9מ לו ׳ קרא נבלה ׳ כל עוד שלא המוהו בידים י מון מי שהמילוהו בעד'החלון ׳ גם כי כגר היה שם טי שגרס נדחהו ׳ הנה זה לא המיתו בידיו ׳ אלא מעצמו מת אסרי נפלו ׳ לפיכך אפי׳ תי אליעזר (סנהדרין מ״ה עי׳ב) ft אמר 2) לפע׳ד : האלוה הא סלויה נאדס ואס גס אין נידו להיוח מלו 9נה לצוכו ואפצו ליפב נפלוה והאיס מזלו סו8נ «איור לא יוכל לעסות לו יעה , כי מל עסה לעצמו מססה ומסתור עוחד הפגעיס והמקרים אסר יוכלו לאייס אותו י (tatas) והעד : ופלוס הפקס היה לה (יגחקאל ס״ז מ״ס) (»lata quie) א1ל6 השאנן הוא אשר לא •דמה ולמו לא יתשונמאוזיהלייאמסמת .דני מה (secunu) ופקע ופאגן ואין מסייד (ירמיה ל «״1 כ״ז) הויהפאנניס נציון(עמוס ו׳ י״א) הסאסף