Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 18

כשכיסחו ׳ ואפשר»לסער בה ׳ ואפשר שלא יהיה לא נהנה ולא סצסער ׳ ואמר גם p שלא חהיה בו חח חיים * אבל עדן השביחה הוא בסול ממעשה ׳ אשר החחלנו בו ׳ בין שיהיההבסול כפוף המלאכה׳ אאר שנשלמה 'וכיןשנעזוב אותה באמצע : וישבות ביום השביעי *׳ וישבות המן ׳ זקניה סשער.שבחו% וזעכי. לאנעצא אפי׳ פעם. אמת בכל המקרא לשון שביתה ׳ על 7בר שעדין לא התחלנו בו ׳ אכל יבא תמיד הלמן הזה על זבי* שהגחנוהו אחי שהשלמנו אוחו ׳ או ’לפחות אקר שהתחלנו נו י ולפיכך מזע תדע ׳ כי כל האיש אשר לא יעשה שום מלאכה בששת ימי המעשה ׳ לא יקרא שוכח ביוה השבת ׳ והוא חדל ממלאכה ׳ ולא שובת : לפיכך אמרה חורה ששת ימים תעבוד וביוה השביעי חשבות ׳ וטוצאבזה גם בעשרת הדבחת ׳ והיא באמת מצות עשה ׳ ולא.עצינו,,בכל סתורה וביום השטעי מודל. ממלאכה ׳ שאז סיס במשמע ׳ שהואףמקיים_העצוה ׳ אפי, משב ובסל כל ימיו ׳ רקי המיל לשק שביסה שענינו׳ הנחת המלאכה שצבר היינו עוסקים בה : ומכאן אסרו חכמים במכילתא ששת ימים תעבוד זו מצות עשה• 0 החדל אפשר לו שלא יתחיל כלל מלאכה ׳ וט תח7ל לנדור ׳ האלו למלחמה אם אחדל ׳ ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל חדל ׳ השומע ישמע והחדל יחלל; ואפשר ג״כ שימוש המלאכה אשר התחילבה כבר י יחדלו למות העד ׳ חדל להיות לשרה ארח כנשים ׳ עד ט חדל לספור ׳ הקולות יחדלון ' מי שהוא שקס לא יהמה ׳ אין ההשקנו הפו המלאכה ומגיעה ׳ הן.הוא הפך ההמיה והשאון(etus«״q) וסרשעיס טס 1)ז'ל במכילתא (פ׳ יפרו פ׳ r' ומובא בילקוט פ׳ יתרו רמז לצ״ו) פשת •מיס אעבוד וגו׳ וכי אפסי לאדם לעסות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שכית כאילו מלאכתך עסויה ע״כ ופה המקום להעיר מה ששמעתי בשם הגאון ר׳ אליהו מווילנא זצ״ל על הפשוק ששת ימיס תעסה מלאכה וביום השביעי שבס שבתון מקרא קדש (ויקרא כ״ג ג׳) מה ענץ שנא אצל המועדים? ואיה נקיא יום השביעי ״ שנח שנתון « אולם הכוונה היא על כמועדים; ואמר : ששת ימים נה״הב׳ ימים שלסג הפג»« א'של פג השבועות ׳א׳ של לאש השנה וב׳ של סג הסכות] תעשה מלאכה (אוכל נסם) וביום השביעי (ביום הכפרים) סנא שגסץ •חסאסף