Jeschurun · 1856-01-01 · Heft II. (1856) · p. Seite 17

► vy- » -׳י V (17).;(*':מותגרדמים^ f .־. I J N. b. « » < י־;••.•־;־- .. :.•::r ־ :■־־/•■־ ->׳!- ׳״»״crH <• ■ •.׳ ל...; : . ,^שקיו״״לה. r«|• . , '־< * « - מי שימח ׳ היה "עמל ׳ אם מעט' ואם הרבה'׳ ועתה. ft י יעמול־(ושם ימחו יניעי כח); או.שהיה נע וכד'׳ 'ועתה' לא. ינוד זימע (ולא.מצאה היונה מנוס.לכף רגלה) רודה הלשק הזה על מאה ושמחה מאה לגוף צעת ימח י ־המרגוע' ינוח מעמל גלול; ונגדם ההם לא תרגיע ׳ למען הרגיע את האח והרגת ליושבי תבל ׳ אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח (תרגיע מכל צער גדול ׳ וגם תמצא מנוח מכל צער קל ׳ כי לא תמצא כלל מי שימרוד' אותה כאח הנשמה) ׳ זאת הממחה הניחו לעיף (וגם) וזאת המרגעה ׳ ונגזר. השרש הזה משרש רקע'׳ דורה בהנחתו הראשונה על פישוט אבדם אחר עמל.גדול אשר ינפש ׳ הוא נח מעמלו'׳ ונהנה בכך הנאת הגיף; אכל יש עוז שמחה בנפשו ׳ ט ידע שהוא עתיד, לנוח עול משך זמן מה : למען. ינוח.שורך וחמורך דנפשבן אמתך והצר ׳ השור והחמור ינוחו הנאת הגוף. לבד ׳ .'כי.. אינם נהנים אלה במה שאינם עמלים לעת עתה; .־'אבל' העבד והגד ׳ מלבד שהם נהנים.במנוחתם ומשם ׳ הם נהנים עוד מאת הנפש ׳ בהיותם יודעים שסם עתידים למס עוד כל יום השבת ׳ מה שאין הבהמה יודעת . השביחה לא תרמוז..כלל על הנאת העושה רק על בטול המעשה; והשובת ׳ אפשר לו שיהיה נהנה ' שביתתו ♦) המאמר היר)ר הזה נכתב זה ליד שנים ונפלת לי.דידי הסכם ר׳שלמהנאנער נ״י בשנס תסה וברשיון ורצון המסגר נתתי לו מקום במכתג.יסמן המא0ף 3