Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 27

< 27 ) איבד האזכלק אבל אדם אחל אימיכול לאסל בשני מקומות׳ ומפקינןשם דד׳ יהודה ס״ל p אס לממרח עיי״ש הימב ומעסהאמינאפרפתזנאה׳ מרי רב יוסף ס״ל בתולין דף ך״ס ע״א״חזמוהו שלא יהא אחד שזחח שני זמזיס ׳ אף דהקדי תזבחוהו מ״מס״ל p אס לממית עיקרשיי שס ׳ ותזבחהו מיג ולע י*ל במגילה דרסי דמחנוח קאי ארסי דאכיוניס׳ כמו ר׳ יהודה ד0״לבפסחים דרסי הכתיס קאי ארסי האוכלת• והוא מון >ה ׳(ירושלמי דמאי פיה היא) ר׳ ינאי הוה לי׳ תנאי וודאי שאל לר׳ חייא רבה מסו מתקנא כשבתא א״ל למען חלמ7ו ליראה א׳גז־ ה׳ אלהיך כל סימיס ואפילו בשבח מהו דחמית מיתלבלשי* תלויבי א״ל עתיד אתה להנהיג שרדה על Mfcp• עכ׳ל הירושלמי וסדכריס כמוסים מותומיס והמפרש רא״פ מחק מאוד לפרש המאמר ולא עלתה בימעיייש אבל האסם הואכידבי־־יסירושלמיהמהעוליס בד כבד עס דבריו הש״ס בבלי ביבמות דף ציג עיא ר׳ ינאי הוה לי׳ אריפא דהוה מייתי לי׳ מתא לפירי בל מעלי שבתא ההוא יומא נגהולא אחא י שקל עpר מפירי לביתי׳ עלייהו• אהאלקטי׳ דד׳ חייא איל שפיר עבדת דחניא למען תלמד ליראה את ה׳ אלקיך כל סימיס אלו שפחות דו״ס כו׳ איל והא אקרינן בחלסא קנה• רצדך מאי לאו הכי קאמרי לי.הנה מחת לרעל משענת הקנה רצוץ׳ לא׳ סכי קאמרי לך <ןגה רצו! לא סבור כו׳ ופרש״י זיל שס סיפא דקרא לאמת יוציא משפת• יעו״ש־ ומעתה גס כאן כוונת הירושלמי כפי כוונת הבבלי אלא שבבבלי שמע בחלוספכו׳ קנה רצון* ופה ביחש׳ הראו א׳ מקל בלשי ובמקום תיבחמיקל צ״ל מקלתהיי׳םוזד■ דיי דמה שהראו לו מקל׳הוא אתיות על הפסו׳ משענהקנס הראן והסיב א ריח עתיד אהה להנהיג שתק עלימיאנ*פאמר• פי מהשהדאואמקל בלשי ׳ הוא חמז על המקרא האחר « ק» ראן לא ססר ולו׳ ופיפי* 7קרא לאמת יוציא משפנו•' ומצהו׳נ״כ (בירושלמי שכת הלכהמ׳)ר׳יוחק ורשב״ל הוה חמדן מיחמי אפוי דשמואל אמרי מזיל אחר שמיעת בתקול עכרין קומי סדרא שמעק קלי׳ דמאי׳ המזאל מת וסיינדן p סחת א׳ הנה פירוש וסיימין ליל עשו מזה סימן ולא סלכזעה לקבל פני שמואל ומגלי(חולק דף ציה ע״ב)מכר ג״כזסהמאטר ולא מגרשם רסביל רקר״יזחנן לבד הוא היה רוצה לקבל פניי שמואל ושמע מינוקא הפסק הזה חמואל מם אמר