Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 26

( 26) משהדגין צ״ל מפה לינין מייחדין לי׳כו׳ ויוהי» firar שלד חני להיות נשבע טקרא למשה עיק ירושלמי תענית ריש פ״ד הלכה א'׳ אהא לאסור להסתכל בכהנים כשעה שק מנמק א״ר חגי כלום אפרו להסתכל אלא ספני סיסחהדעת מפס 7אנא מסתכלנאולא מכמה דעפאי עיי״ש וק איסא לשח זה גם במגילה פיק הקורא עומד שהזא ביחשלמי פיל למגילה עיי״ש בסוףסלכהח׳ וגס מבלי נמצא לשון זה סשהשפיר קאמרת• ופרשיי דל נשבע טקרא משה (שסהלכסג׳) בפימקא מעבירין לפנס פרים ואלים וכבשים •ולמה לאאמר.שעיר.׳•‘ א״ראבאקרטיגנא כלאכךאינו^קלהערמז׳ופי׳ בק״ע וכי בלא זה לא הי' צריך להתעורר על סשעיי שהדי עיקר הכפרה תלויה מ עיי״ש והוא דבר זר לפרש להעחת להתעורר אשר ע״כנראהלי ברור־לפי מה לקיי״למערבקלקרנות (עיין יומא דף נג ע*ב במשנה שם) עירה דם הפר לתוך 07 השעיר כו׳ " ושם בגע׳ דףנ״ז ע״בתנן כמאן דאמר מערכין לקרנות ס' עיי״ש ומעסה גם כאן הכוונה וכי בליז אינו צריך להעתת כלומר כיון שהדין שצריך לערות דם הפר לחור דם השעיר א״כ כחד תשיבי וכאשר מעביח לפניו פרים ׳ ממלא הוא זוכר השעיר שהד צריך לערב דם הפר עם דם השעיר דהרי קי״לכר׳ יאשיה (ביומא דף נ״ז) דמערסן לקתות ׳וכ*פ הרמטיס דל ומעתה שפיר מסיים הירושלמי אשכח מי ושעיר שנמצא תנא ששינה שמעביח לפניו גס השעיר• אשר בלי ספק סמאהזה הוא ר׳ יונתן ביומא (7ף נ״ז) דקדלאין מעדבק לקרנות ואיכ אינו זוכר את השעיר ע״י הפר לכך הי' שונה שמעבירין לפניו נס השעיר וד״ל י ג (שם פ״ג הלכה ו׳) לחניא ולמי אהרן תעשה כותנות רבנן אסרי שתי כתנות לכל אחל ואחד ר, יוסי אומר כתונת אתת לכל אחל ואחל ׳ עיין מבא יומא דף ל״ז ע״א ונתןאה r על שני השעירי׳ גורלות יכול יק שנים ע״ז ושנים ע״ז ת״ל גורל אחד לה׳ ©׳' הנס זה מורה מעת רבנן טרושלמי• והגה במגילה מבלי דף ז׳ ומחניק לאטוניס חני רב יוסף ומשלוח מנוח איש לרעהו שני ממס לאיש אחד ומהנות לאטונים ב' מחמת לב׳ אטזגים ׳ נראה ג״פ מעיז ר׳יוסידחשלעידהכא •ועייןפסחים מלי דף פ״ו סוף ע״אפל הבתים אשר יאכלו אוחו בהם פליגי ר׳ יהודה ודש אם,«מר לאכולהפסח בשני מקומות וד יהודה ס״ל דרסי הבתים קאי