Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 22

פ גס מיש השמע ofr סי משיג ה-נעים «ממיס מכלית חקטטש;הי1שופמ פ <וימ־ הנמנים סנקמא;*האר«אניע) " כאמת איסחבור כלל ׳פאין באסשחסהאדם'►«הרולסוציא הצלצליסהגקראיס טעגע" מי מסית! הזמן• " רס מאשר האדם אינו משיג הרגעים הקטנים מאד׳ ימשוב פ מקשיב מון שלם •נמצאשגם־ השגה זאת הוא רק מאשר שאיני משיג ואינה• סגנה ©!ל•־— ׳• י : ׳ הרי ביאתו ט כל השגת ־ המוחשים אצד מיומ. המךא *סאזיטיף " אינה הסנה אשיתיס*ולא נשאר שוס השגסאנמיויס רק מה שמשיג מצד השלילה הנקרא בפגאסיף־" 7-מ אפ: אני חמגכמזוסמסמנסב מעזממימפט• כי הכיג! vwivom סלדיעץ ©שנה אחרש מתכונת מט6ם כעצמו ^מעיני-זס אמת־׳ פ אס הי׳ שדם בעצמם ובעינה׳ מדוע באו לפפסלתימים וכסו ק כשני דברים שבאו לפמשדם ׳ג״כ ססמזמזיובנצמת מצל השלילה פ א* אפסרלשפונז שהם בלתי־שדס בעצמם וממם׳ פאס פ׳ קימזע באו ל«י שרם• נמצא שפל אנמז סמר אשר ישיג לאדם* הוא מצד השגת הדבר והבדלו,-והכל «75 הש&ס*וככס בהשגת האדם את ע5® ן; גמלא «ל צמיג מן מצד השלילה i. רצוני מאשר היא׳פפש על כל ממצאים שמה חוצה לו ׳ ועל עצמו לא מכל לאונו ק מוכחז לשמש פ הוא הוא בעצמו• ׳ז .ד״״ .V'.); ומעתה נאסר• פ כמו שדעת האדם מבדיל• בק גבשושית עמר ובין מראה השעות* בשפמו׳ הגבשושית יכול להיוחזשמזהוה מסקרה רזחמד ח«קי?< והביאו לפזוסזה פעטאיזרפעספעט מןעמרמעעמוותיכוח עצים׳ או אוד מוצל מאם׳ ומלא חפניס קשומון הרים• עד שנתהוה הגבשושית סוס• מבלתו סונסממון מן בסקרה לבד לא p סלי מראה השעות ׳ פ עליז בל מסל לשפויתפ «וקרים הביאו פרקיו׳ על שנתהוהסכלו הזה המשמש לתבאשמוע הייג1לסורזתלמשעות המס והלילה אכן מוכרחים 'אמונו לאמור׳ פבליספק ממד הכלי הזאת ע״י אומן ®על מונה ותכלית• מה אם נתכונן מממן העולם ככללו נראהכי «לעם גומה מורכבות ר״ל צומת פ — ממר אשר כמעט בהשקפה הריקית מוכדדז כג ־ מ7ס סזזוט שהמה ®דמים סזכמיז iaatLtokai^ 4*4<a!^^44 Lte V׳aL4MMkMAL4■ נשגבה מ מסל נתפדח ממוזל סייגו הכוסוזנחק ונגדנמסוניד ממה וחיו גס להניע עצמו כרצונו והאדם לסיוח משביל