Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 21

(H> נססחלממתהמה דגוזן»גוש אסר מתאושש האדם סהשמ הפושים י-ואס נס הסגת החושש שלום מ» 5 על מה ממעו* וססממיממז מטע?■ ועחהימזא לשחד־ 77» מאנס• אחרי אסר נעמיק מנין מאמר- י כי כל מרין צמן אך בהשגת הימב.' מקרא באא (פאזיסיף) י צא כן בהשגת המד מצל הסלילה מקרא (נעגאטיף) •כי אמנם ־• כל השגות אשדישיג האדם מלא בידעח עצמו כי אסלא ידעעצמו׳לא ידע כלוסובאשר גם ידעת עצסוהוא 99(7 השלילה" רצוני י כאשר משיג יכל המרי® שהמסח&ה לו׳ ועל עצמו לא יוכל לשפתו שסאגחזץ לעצמו לקמוכידזלשפוט שהוא בעצמו " והעד כי מקן משיג ימי ילמהו<«מי שחרוחו -״ ר* זקנותו למאמין תג» t כי צא מגנה אסה ppn גבר רק «ל חלק קנון ממע " ימשנה מקין ממה י שסי׳ במע שלפניו רנן מאשר הגת האדם קצרה סממהשסיססקסליס > הבלשי נחים כלל ׳ לק סהב אדם שמא משכיל ומראולם אס הי׳ כח באזה-י*.שישיג מסירס «ולוף והשנוי ש־שתגה בלי השסק ׳ד אז סי׳ ממס מיני עצמו םאלמומד קלי הפסק ולא סי׳ משג כלוה וסח «ל מג» אה עצמו מא אך מאשר אינומשיג אח־עצמו ׳ א״כ אידיחייב סהיעך איזהפכו ״ ואינההשנהכלל ולא נשאר א שוס אמס מהשגה עצמו• רק מאשר ישפוט עליו מצד השלילה*" שהוא אינממוצה א׳ מזוצהא אינו עצממזו• וסכה משפט כל השגה האדם במה שחוצה לו * דע אס אני רואה ביה ׳ סנה מבלעדי הספק אשר סנדל המתפלסף ׳קאגט באסרז סי יודע אם הביס הזאם כעצמה ובעינה;סוא כאמת על תכונה מאס• כאשר ממס לפני• הגהעה ממנאר בסופת הא«ר כי השגת הבית מצד חיובו •הנקרא •פ^יסיף• הוא 7בר נלחיאפשרי כלל " כי מאשר הל מוחש משתנה כלי השסק / ואס האדם סי׳ משיג השנויים האלה* סי׳ הכיג1מטס א מייצא שנויי׳ מהר שתוף בלי מזתעולא סי׳ מסיכקלוס• מפס מיושר קנדה עק סנזדס מהשיג השכוייס הקטניס סימה לה ממה א בית עמלומן ת בלישינדוכיון שכל הסגחו איז הסא הוא מאסג' שאיט משינה ׳ א׳׳כ לא נחשב השנה הלל מפאר" ז3מ מהו " סייח" והמעס" ומוסושידחסמע כל עאשי הממהדם כלס משתנים'בא אפסק * ואס סי».«! באתה חמ&המיא השנויים לא הי׳ א «אימזגים מאמ»\!:ד.. י כי