Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 14

04) טד. נורא הסחת וחדד מחתה, ממווגי השומרים *דוני זתרד רטיטה , ' חשמיעמקילנך , אסירת האהבה 1 החג הסדורה , יתעלאזברתי בלהבה — זח מלאך הזעם, עמעפיו מלאות רזנח < שערותיו יעוהארדט; ועמה על ד«ח , התנערו בני שמק , היו עםר«לשועליו, בי. תלכנה רגליו , והדריך שחקים בנעליו, בידהו אלה הנכבים , כמוץ בסוסה קלים אך רגע יזעום, דך דרבנה לגלים, ומה אלההסהניס סח בני מעל , עליזהההםון , כי«שלין■ הנעל . ~ הנה זה המשחית < הלוך ילך הלום , עוטה חושך כשלמה , רקח «נים דגלום, הליך ילך דרעש, וכיח מטאטא השמד . דקנוץ החיים לרבבה, דנם עדי עד; - כמו תולעח ורמה , בן עז הקינים כמו אנקת חול , כןכבבישמים , נם איש הסכל , ום הנסש החממה , יחד הלא יגער , אל תחוס השוממה , — זח מלאך הזעם, הניף נעים כסו, השמש השכח , חשסיסעלטח , ני עז אמו ילך והשממה לרגליו, ידע ותנוט הארץ אחזו גא! נבקעו תהומות, ומתחת* הסרץ , הנח גגולוהשמים ,ואיה האור? הבטת אחד הזבובים יבאש המר? " ואיננה ממלכת אורים תרד נאוטל , תוך משרפות החיים, בי ימול הגומל? עודני במיטב עלומי , עודני נער אל אניות חים " ירדתי מן השער אסרתי אז, מקומי אחר , אך החוף מתעתע ואחרי נינותי, הארץ עומדת, ואני הנוסע,