Jeschurun · 1856-01-01 · Heft I. (1856) · p. Seite 15

האף לעת חליפות, לעת אימן המות ־ עוד אתן כולם בסהלבים,ואני אבחר שבת , עיני קמופראות,ואזעק, נמחההמם» 1 פתיל ימי נגח ,ואחלום, נכרת העם םאםמ.4 זאת פמסט הנגוע, ונטל סרוחת יסכל אף באחת יתנחם, אס בל מתאבל, הוי איך יתפאר אנומ ,למברייחז המסים, ועלי ראמ המיטה, תמחק מועד. ככנמיס , ינוע בל החסון, יסקו סמסחוזו בתר, התמא po קולח« ותנך על וממר? ואיה אביו חםלבים,«ד*השלךגכלתו, יעמ מימת בארסה,לאות עלססלתו? נס רחניס יאססו, ועסיס תאבל מלהבת , התבל על מלואה , עודנה בנאוה גצבת , והיורד ממה ״, בבכי סי העלה, דולר אדם ויסת ואחריו חסיה סלה, — דור ר1לך ודור בא והמסמזורה , הסת ירקב ותשמן האדמה , ומיץ סורח , כן גם הסורח יבול , ושב אל הגל , כן עדי נצח ׳ יהפוךהגלגל , ־.< יולדו אגמים ,נערם, וימחקו בתבל , ירקדו בץ הכרמים,דריעו עלי נבל, ־ הנה גסהברם נם העם המסה,; עלי קברות הסנרים, הוא צומח , — אהה,סהיזעףהדמיקבמב אימתה < ויכרה לי עמוס עמו^את בור הפותה , . בתד1ם גקיב לאפס קצה , הנה אפולד. , מסיודובלהודיס , וסיזהעלח? זה המק ארור, אך מאולה הוא סוסע , אך אלעבר המסק, הוא מלך ונוסע , ואסנת ארגימ סי , ינצור סעסיסדחי , אך0לאךנעל0מא , ינחה נסמי ותהי, —