Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 282

הערום וציונים 282 מסתבר, שגרמו חילופי דברים בינו ובין הערצל באותה אסיפה, שד״ר טהון רמז עליהם בספרו של טולו נוסנבלאט יי). סמיכותם של שני הקונגרסים הראשונים גרמה לבעלי הזכרונות לערבב דברים ואישים מזה בזה — כך ניתן ליישב את המסופר בזכרוגותיו של ש. ר. לאנדאו, שנסע בחברתו של טהון אל הקונגרס הראשון. ד״ר טהון השתתף אמנם בקונגרס השני. ידועים שני תצלומים של עזרידי המשתתפים בקונגרס הראשון,. שהשתתפו בקונגרס העשירי (1911) והחמשה־עשר (1927) **). ד״ר טהון היה בין הנואמים בשני הקונגרסים האלה, והוא לא נמצא בקבוצת זד&רידים המצולמים. השתתפותו בקונגרס הראשון היתד. ודאי משאירה זכר בפרוטוקול. ישראל זנגביל, לעמ׳ 247 זנגביל עשה הרבה שרותים חשובים להערצל, שעזר לו בקשריו, הופעותיו והשתדלויותיי באנגליה. אך את הפכפכנותו בייחסו לציונות שהיתר. לו לקו, גילה עוד בנאומו בקבלת הפנים להערצל במועדון "המכבים" בלונדון, כשנה לפני הקונגרס הראשון. זנגביל פתח בשיבחו של הערצל, שהוא רציני בדברו על רעיון המדינה היהודית, אך הוא עצמו לא התייחס ברצינות לרעיון הזה. לא חסרה אף נימה צינית בדבריו, כשהפליט, לצחוקם של הנאספים, שהערצל בונה על האנטישמיות ויצטער כאשר הרדיפות על היהודים תחדלנה. הרדיפות על היהודים ברוסיה, אמר בבטחון. תחדלנה ללא ספק בקרוב. ועם זה "הסביר" שהבארון הירש (הערצל דיבר שם על מוחו של הבארון כאבידה לרעיון הציוני) לא היה יכול להסכים לרעיון הציוני (ראה: ר. בריינין — ״חיי הרצל״, עט׳ 71 — 170). על זנגביל בקונגרס הראשון מספר י. ל. גולדברג בזכרונותיו: "תשומת־ לב מיוחדת בכל ימי הקונגרס משך אליו ישראל זנגביל. הוא ישב על הבמה מובדל מכל הקהל — שאלנו אותו אם ציוני הוא, והוא ענה בשלילה" (״ספר הקונגרס״, תרפ״ג, ענד 121). על דעתו השלילית של זנגביל על הציונות, שהביעה במאמר כשלש שנים אחרי הקונגרס הראשון, שבו הוא מתהפך בנימוקיו נגד אפשרות הגשמתה של הציונות, עמדתי ברשימתי "זנגביל והציונות" ("הדואר", גל׳ כ״ז, תשכ״ז). ה״פלירט" שלו לעתים מזומנים עם המפעל הציוני, כגון: קיטרוגו על היק״א בקונגרס החמישי והתקרבותו הזמנית להסתדרות הציונית אחרי הצהרת באלפור, אינו מזכה אותו בתואר: "מהמנהיגים הראשונים של התנועה *) “Zeitgenossen . ueber Herzl”, Bruen, 1926, S. 227. •*) ראה: ״ספר הקונגרס״, תש״י, עמודים 320, 352.