Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 283

283 הערות וציונים הציונית", או: "ציוני מדיני שהפך לטריטוריאליסט", כפי שיש מציינים אותו כך. לפרשת בירנבאום, עמ׳ 241; 162—158 מן הפרוטוקול ניכר ,שכיוון שנתקל בסירוב למועמדותו למשרת המזכיר הראשי של ההסתדרות הציונית, הודיע.וחזר והודיע על ויתורו על ה״מנדאט", כלומר: על אותה משרה שרצה בה. אולם לבסוף ,אחרי הקונגרס, ויתר הערצל ונתן לו את המשרה ששימש בה כשנה והתפטר. ד״ר מאיר אבנר מסביר את הדבר בזכרונותיו: "העתיד הוכיח, כי משרת המזכיר הכללי שניתנה לבירנבאום לא יכלה להיות בת־קיימא .עוד לא היה בעולם כדבר הזה שמלך מודח מכסאו יהא משרת את מי שבא במקומו לשאת את כתר המלכות על ראשו". ואמנם בירגבאום לא הסתיר מהערצל את קנאתו בו ואף את כוונתו להיות לו לשטן על דרכו, למן פגישתם הראשונה שבה דנו, משמע, בעניין התעמולה הציונית ברוחו של הערצל, כפי שרשם ביומנו (1 במארס, 1896) : ״הציונים בירנבאום, יעקב כהן *) ולאנדאו ביקרוני יחדיו והתקוטטו איש עם דעהו... בירנבאום רוצה בתעמולה רק בעתונים שבועיים מדעיים (ההדגשה שלי — ח. א.)... נראה, כי בירנבאום מקנא בי כי כל מה שטוענים יהודים שפלים בצורה מכוערת או בלעג שאני פועל לשם תועלת אישית, את כל זה מנחש אני ברמזיו של אדם משכיל ועדין זה". להלן, ב־4 במארס, רושם הערצל בין השאר: "בערב, באסיפה שנקראה על־ידי לאנדאו, נאם בירנבאום נאום סוציאליסטי ואני מסיק מהדין־וחשבון של לאנדאו, כי הדבר (היינו: נאומו של בירנבאום. — ח. א.) היה מכוון נגד החוברת שלי [״מדינת היהודים״] שהיתה על סדר היום״. עד כאן — עד הקונגרס (הסתותיו נגד הערצל אחרי הקונגרס הוא עניין לחוד). מתוך זכרונותיו של תיאודור זלוציסטי: "כשבחרה אסיפת הציונים בברלין(31 ביולי, 1897) את נתן בירנבאום לציר לקונגרס, הגיע הדבר לידי סכסוכים וחיכוכים, ולבסוף לקרע בהסתדרות הציונית הצעירה הזאת" ("ספר הקונגרס״, תש״י, עמ׳ 140). לא פורשה כאן סיבת התנגדותם לבחירתו של בירנבאום, אך מובן שהסיבה היתד. עמדתו העויינת לתערצל. לאור כל זה יש להתפלא על יכך שהערצל ניאות לשתף אותו כנואם ונקל לשער עם זה, כמה חרד לבו הכואב למוצא פיו של ראש שונאיו מעל במת הקונגרס שבאו, כפי שהיה גלוי לפניו, לפוצץ את הקונגרס. פרופ׳ שפירא, לעמ׳ 260 ר׳ מנחם מנדל אוסישקין זצ״ל (החב׳דניק) העיד בפני אסיפת־עם גדולה, כי הפרופ׳ צבי הרמאן שפירא זצ״ל מייסד הקרן הקיימת לישראל, היה מניח שני זוגות תפילין (צבי יהודה הכהן קוק — "לדמותו של גברא רבה", "הצופה", כ״ו אייר, תשל״ח). *) הוא ד״ר יעקב קוהן, כנראה. ראיה עליו בעמ׳ 237.