Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 280

הערות וציונים 280 בעצמו (ראה: ״כתבים ציוניים״, ספר ד/ מהדורה תשכ״ב, עמ׳ 91־90; 80־79). עוד שתי גידסות של תרגום לתכנית באזל "הציונות שואפת להקים בארץ־ישראל מולדת לעם ישראל, שתהא מובטחת על־ידי משפט הממלכה״ (יצחק גרינבוים — "התנועה הציונית בהתפתחותה״, ח״ב, עמ׳ 14). "הציונות מבקשת להבטיח בשביל העם היהודי בית מוכר פומבית ומובטח חוקית בארץ־ישראל״ (זאב לקויר — "תולדות הציונות", תרגם חיים גליקשטיין, עמ׳ 91). לדבריו של ד״ר ח. לווה, עט׳ 179 ד״ר היינריך לווה, שמילא אחרי הרצאותיהם של שנירר, קמינקא ואדם רוזנברג שהרצו על ההתיישבות, פתח ואמר: "אינני רוצה לדבר •על ההתיישבות, כי על כן אינני נמצא בא״י זמן כה רב כאותם האדונים שכבר דברו עליה היום בפרטות. לכן אינני יכול להרשות לעצמי לבוא לפניכם עם אותו החומר המספרי כנואמים שקדמוני"... אף־על־פי־כן הוא הוסיף והשמיע דברים ומספרים מאלפים על ההתיישבות והחיים בארץ־ ■ישראל, בעוד ששניים מהמרצים שהרצו לפניו, שנירר וקמינקא, עוד לא ראו אז את הארץ בכלל. שאלתי על כך את ד״ר לווה שהסביר לי: "זו היתה לשון אירוניה, שכוונתה היתד. ההיפך מהאמור. נראה, שהאירוניה שלי אינה נתפסת בדפוס, וכבר קרו לי מקרים כאלה"... אוסישקין מרשימתו של הערצל (ראה תצלום הכת״י) נראה, כי אוסישקין נועד להרצות בקונגרס על מצב היהודים ברוסיה. הוא נרתע, משמע לבסוף ■מלהסתכן בנושא כה "עדין" בשביל נתין רוסי ובשבילו, כאחד מראשי העסקנות הציונית ברוסיה, ביחוד. כאשר הודיעה ״הצפירה״ (גל׳ 191, 1896) את דברי הרצל בלונדון, היה אנוס העורך להקדים: "דברי הרצל נוגעים רק לארצות המערב, ואין העניין נוגע כלל ליהודים אשר ברוסיה (ר. בריינין — "חיי הרצל", עמ׳ 192). למספר המשתתפים מרוסיה שבעים איש בערך באו אל הקונגרס מרוסיה, ואנו רשאים לומר בביטחה, שהם־הם באי־הכוח לדעותיהם ורגשותיהם של חמשת מיליון היהודים היושבים ברוסיה. (הערצל — "קונגרס באזל").