Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Journal
- Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Volume
- 1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897
- Issue
- פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897)
- Date
- 1898-01-01
- Page
- Seite 279 (sequence 334)
- Language
- German, English, Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 61% known words query
- IRI
…/3476254-3476255-3476256--0336-3519123- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
:279 הערות וציונים לראשונה בפרוטוקול של הקונגרס השמיני (1907) : "הצירים נושאים קולם בעוד לא אבדה״(שם, גרמנית, עמ׳ 407). פרופ׳ יוסף קלוזנר כתב אלי במכתבו (י״ג בתשרי, תש״ו): "."ובדבר ההימנון — זכור לי, שהרצל דיבר עם וולפסון יום או יומיים לפני הקונגרס■ בדבר דגל והימנון לאומי, וכן גם בדבר תרומת חברים. וולפסון אמר לו, שהדגל הלאומי יכול להיעשות על־פי הטלית, שהיא תכלת ולבן, וההימנון כבר הוא מושר בין חובבי ציון, וזהו שיר ״התקוה״ — והתרומה תהא נקראת "שקל": "בשקל הקודש" נאמר בתורה." הסנת הדגל — שתי נוסחאות על הכנת הדגל לקונגרס הראשון קיימות שתי נוסחאות: נוסחו של ד. וולפסון, שסיפר: "בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבאזל לעשות את כל ההכנות הדרושות לקונגרס-בין השאלות הרבות שהעסיקוגי היתד. אחת-באיזה דגל נקשט את הקונגרס?-והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל, לבן כחול, הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלגו-הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן־דוד מצוייר עליו״ (״ספר הקונגרס״, תש״י, 134). ואיזידור שליט מספר: "סיימתי את עבודת ההכנה הטכנית של הקונגרס אבל עדיין לא הייתי מרוצה-חסר היה לי דגל, ובמהירות האפשרית הוכן לפי הוראתי דגל גדול כחול לבן-ב־27 באוגוסט 1897 הנפתי על גזוזטרת בניין הקונגרס את הדגל הלאומי הראשון, את דגל תכלת לבן. בחברתי נמצאו באותו מעמד רק ידידי ברטולד פייבל ואלברט דונרייך" ("העולם", גל׳ מ״ה, תש״ז). גם על צורתו של הדגל שהונף בקונגרס הראשון שונות הנוסחאות: לפי וולפסון היו בו שני פסים כחולים על בד לבן ומגן־דוד באמצע. לפי שליט היה זה דגל פשוט: יריעה כחולה למטה ויריעה לבנה למעלה (עפ״י א. ביין — ״עם הרצל ובעקבותיו״, מסדה, תשי״ד, עמ׳ 151, בהערה). "התקוה" בקונגרס הראשון המלים הפשוטות של הנשיא: ״הקונגרס הגיע לסופו?״ לא נקלטו באזני השומעים — המשתתפים נשארו עומדים ומריעים. היו שפרצו בשירת "התקוה", אחרים שרו "משמר הירדן". מכל פינות האולם נישאו קולות: ״לשנה הבאה בירושלים!״ (י. דה־האז, כנ״ל, עט׳ 177). נוסח תכנית באזל, עט׳ 110, 116 נוסח התכנית שהוגשה לתכנית בשם ועדה בת שבעה חברים, חוברה כולה, מלבד המונח של הערצל "משפט הכלל", על־ידי נורדאו, כפי שסיפר־