Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 278

הערות וציונים 278 המדינות, ובעיקר לייחסם של השלטונות כלפי ההתיישבות היהודית בארץ־ ישראל. מסיבה זו נאלץ הרצל לוותר על הנאום שהכין על "הייחס שבין השאלה היהודית ובין מדיניות המעצמות במזרח הקרוב", שנועד להיות הנאום המרכזי של הקונגרס, והסתפק בהרצאה קצרה שנשא בישיבת הפתיחה (דניאל קארפי — "עת־מול" גל׳ שבט, תשל״ח) להצעתו של מאנדלקרן, עט 9—108 בהצעתו להביע תודה לבארון רוטשילד על מפעלו בארץ, חזר ד״ר שלמה מאנדלקרן בעצם על אותה הצעה שהושמעה לפניו במכתבו של הרב מוהליבר. אולם להערצל היה, משמע, נוח יותר להגיב על דברי מנדלקרן. מדוע לא ניסה הערצל להתקרג אל קיסר אוסטריה ומדוע לא כינס את הקונגרס הראשון בוינה? אני מניח, שהרצל לא ניסה להתקרב אל קיסר אוסטריה, משום שמדיניות החוץ באוסטריה לא נקבעה על ידו. אשר לכינוס הקונגרס — היתה אז בוינה אוירה אנטישמית מובהקת, וראש העיר היה האנטישמי לואגר! ייתכן מאד, שגם היחסים עם מנהלי עתונו היו בגורמים (ד״ר אלכם ביין, במכתב). בוינה התקיימו אחר כך הקונגרסים הי״א (1913) והי״ד (1925). ״יהודה כן־הלוי״, לעט׳ 21 (שורה 5 מלמטה) כלומר: יהודה הלוי, בהשפעת שירו של היינע בשם זה. נציגי ארץ־ישראל אנגליה וארה״ב, לעט׳ 162 בתקופה שבין הקונגרס הראשון והשני לא נבחרו נציגים לועד הפועל הגדול מארץ־ישראל, אנגליה וארצות הברית. משתי הארצות האחרונות נבחרו נציגים לועד הפועל הגדול למן הקונגרס השני ואילך. מארץ־ישראל לא נבחרו נציגים לועד הפועל הגדול בשבעת הקונגרסים הראשונים. הרצל ראה סכנה ליישוב בארץ־ישראל בכל התארגנות, לפני מתן הצ׳ארטר, מה שלא הורשו שאר העמים והעדות בממלכה העותומנית. משום כך התנגד הרצל לכינוס שכינס אוסישקין בזכרון יעקב בשנת תרס״ג לשם אירגון היישוב. (ד״ר מיכאל היימן, במכתב). הדגל וההימנון במקומות שונים ואף בספר היסטוריה ידוע נאמר, כי על הדגל וההימנון הוחלט בקונגרס הראשון. אליבא דאמת, על הדגל וההימנון הוחלט רשמית בקונגרס השמונה עשר (1933), (ראה: הפרוטוקול של הקונגרס הי״ח, עמודים 516־518, 536). "התקוה", כהימנון שבו ננעל הקונגרס, צויינה