Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 277

277 הערות וציונים זפרי־לשון של אברהם לינקולו, עמ׳ 11 (הערות 7, 9) מדעת או שלא מדעת בחר הערצל בהופעתו הראשונה לפני עמו מעל הבמה הלאומית בצורות לשון משל לינקולן, שכן היתד. להערצל זיקה נפשית אליו. אנו שומעים זאת מדברי גבורו ב״אלטנוילאנד", כי עם גמר מפעל שיחרורו של העם היהודי יתחיל במפעל שיחרורם של הכושים. ודאי שאין כאן השפעה לשונית גרידא. יש כאן משום עדות ■לקירבת הנפש בין משחררו הגדול של עם ישראל ובין המשחרר הגדול לינקולן. יש צד שווה בגדלותם של שני הענקים האלה במסירות נפשם, מתוך נבואת־הלב שהם עתידים לקפח את חייהם במחיר הייעוד שנטלו עליהם, והערצל התכוון, כפי שמתברר, שמופת חייו ומותו ישמש כערך חינוכי לעמו (ביתר הרחבה על כך במאמרי "הערך החינוכי שבמופת חייו ומותו של הערצל", "הדואר", גל׳ י״ז, תשכ״ו). ד״ר הערצל, יו״ר הועד הפועל עובדה אופיינית ומאלפת: הערצל צויין בתואר "נשיא" רק בנשיא הקונגרס. את ראשותו על ההסתדרות הציונית שהוא עמד בראשה, ציין בבחירות ובמשך שנות מנהיגותו — כישיבת־ראש הועד הפועל גרידא. כך היה חותם על מכתביו הרשמיים, שהיה כותבם על נייר הועד הפועל, פשוט: "יושב־ראש". ברשימת הנבחרים בפרוטוקול לא צויין הערצל אפילו כיו״ר הועד הפועל, אלא כאחד מחמשת חברי הועד הפועל שמושבם בוינה. הערצל הערצל, בכתיב מלא, בע׳, מזכיר לנו שכך היה חותם, וראוי לשמור על צורת שמו, כפי שהוא עצמו רצה בו, כנהוג בכתיב שמות. לא נתאפשר לאיית את שמו כך בספר בכל מקום. "חתיבת עבודה גדולה״, עמ׳ 45 כך ביאליק: "ואולי תאוות נפשכם חתיכה שמינה של פוליטיקה?" ("הצפירה, המליץ וצבע הנייר"). וכך סוקולוב: "אוהב אני חתיכה של עבודת עשוייה בצדק וביושר״ (״במראות״, עמ׳ 160), (ראה במילונו של א. אבן־שושן). הערצל ויתר על נאומו ההתנגדות שבגללה הוחלט ברגע האחרון להעתיק את מקום מושבו של הקונגרס ממינכן לבאזל, היתד. רק חלק מן הקשיים שבפניהם הועמד הרצל. גם בקרב הציונים הושמעו קולות של חשש, שמא גילויו הפומבי ופירסומו ברבים של רצון העם למולדת משלו עשויים להזיק לייחסן של