Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · page 329

הערות וציונים שער הספר שער הספר במהדורתו המתוקנת והמורחבת הזאת תוקן אף הוא — בהתאם לשערי הפרוטוקולים של הקונגרסים הציוניים שיוצאים בעברית, למן הקונגרס הציוני העשרים (ציריך, כ״ו באב — י״ד באלול, תרצ״ז). לנאום הפתיחה של ד״ר ליפה, עמ׳ 3 שונות הן הערכותיהם של עדי השמיעה את נאום הפתיחה של ד״ר ליפה. גרשום באדר מספר: "בטרם פתח ד״ר ליפה את פיו השתרר שקט. כל הנאספים ציפו לשמוע מפי הזקן שבחבורה את בשורת הגאולה, ומאתיים סופרי גדולי העתונים באירופה חידדו את קולמוסיהם לרשום את דבריו. כשאנו קוראים היום את דברי פתיחת הקונגרס, כפי שנרשם בפרוטוקול הרשמי, לא נוכל לתאר לעצמנו את מראה פניו הנופלים של הרצל באותו מעמד. מה שנדפס אחר־כך בפרוטוקול הרשמי עבר פעמים רבות תחת שבט הביקורת, כי כל מה שנאמר שם היה למורת רוחו של הרצל. העיקר בדבריו של ד״ר ליפה היה, כי הקונגרס הציוני של עכשיו אינו הקונגרס הראשון, כי הקונגרס הציוני הראשון היה בקאטוביץ. ואם תרצו היה עוד לפניו איש יהודי בבוקארסט ושמו עקיבא חשמל, אשר כינס בעליית־יבתו את הקונגרס הציוני הראשון... הרצל היה אובד עצות וסופרי העתונים עזבו כמעט כולם את מושבותיהם והתחילו להתהלך באולם ולמלמל בינם לבין עצמם. אז בא רעיון בלבי, כי יש להפסיק את הדובר והתחלתי למחוא כף בהתלהבות. אף הרצל התעורר למחוא כף, ומי שראה את הרצל מוחא כף מיהר להשתתף במחיאות הכפיים, עד כדי להחריש אזניים. לשמע רעם המחיאות עמד ד״ר ליפה נדהם כולו. אז שלח לו הרצל פיתקה, לסיים את באומו ואת הנשאר יגיד באסיפה מיוחדת אחרי הצהריים...1) על מומנט סוער זה ועל אופן תגובתו של הרצל מספר ג. באדר במקום אחר בנוסח שונה עם תוספת פרטים: "ליפה הודה לכתחי^ על מחיאות הכפיים, אולם אחר־כך, כשמחיאות הכפיים לא פסקו, מיחה וצעק: "אבל, רבותי! הפסיקו את מחיאות הכפיים שלכם, כי יש לי עוד הרבה מה לומר"... אך לא נתנו לו להמשיך והוספנו למחוא כפיים לצעוק "הידד!" ולנפנף בדגלים ובמטפחות. לבסוף, אחרי 1) "הדואר",גל׳ כ״ז תמוז, תשי״ג.