Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 140

יום ב׳ לדיונים * הישיבה של^חר הצהרים 140 ביותר,ל לבל יסבלו עוד מחסור, בי הסיפוק החמרי מקשר את העם אל אדמתו ומאפשר לו להתפתח בחומר וברוח. יחד עם מושבות יהא על הועד לכונן במקומות שונים בא״י בתי חרושת יהודיים, אם בי לכתחילה בקנה מידה קטן, ובערים — לתמוך בבנין וברכישת בתים ורכוש אחר ולפתח ענפי תעשיה שוגים. על הקונגרס עוד לבחור מתוכו, או מבין אנשים שאינם נוכחים, "ועד פוליטי" שמתפקידו הראשון יהיה להשיג מאת הממשלה הטורקית את ההרשאה ליסד בא״י מושבות ולקבל למושבות אלה זכיונות שיעשון בלתי תלויות בשרירות האדמיניסטרציה הטורקית המקומית. על ועד זה לעסוק עוד בתעמולה לרעיון הציוני בין כל העמים ובין כל הממשלות שהיהודים נמצאים ביניהם ולהכשיר את שאלת העצמאות הלאומית הפוליטית של היהודים לקראת הקונגרס הקרוב של המעצמות הגדולות. יש לצפות, שאחרי כמה שנים, או באופן הגרוע ביותר אחרי כמה עשרות שנים, אם האוכלוסיה היהודית בא״י תגדל ותהיינה מושבות יהודיות רבות, אולי למאות, בתי חרושת יהודיים ובתי מלאכה, תעשיה ומסחר בידי אוכלוסיה יהודית מחונכת ברוח הפוליטי הלאומי, וגם רוב יהודי הארצות האחרות יהוו מפלגה עצומה השואפת להתרכז בא״י, או אז יוכל הועד הפוליטי להציג את הבעיה הא״י לפני קונגרס המעצמות הגדולות באור אחר לגמרי ולהבטיח את התוצאות הרצויות של שאיפותיו בשלמותן. למען השג את כל המטרות הנ״ל דרושים כמובן סכומי כסף עצומים, ונשאלת השאלה החמורה: מאין להשיג את האמצעים האלה ו מובן, שעליהם לבוא מידי היהודים עצמם. העם היהודי, שאין לו רכוש קרקעי הריהו עם עני מאד. תועפות הכסף הצבורים בידי מעטים מבין היהודים, שהונם נמצא תמיד בתנועת המסחר, נראה בעיני פל העולם כנכסי לאום עצומים ופרסמו את שם היהודים כעם עשיר. למעשה הריהם פחות עשירים מאשר עמים אחרים. אולם היהודים תאבי עבודה הם וחרוצים. בעבודה טמון עשרם, ועושר זה שבא מהעבודה היהודית, מן הדין שיהא מספיק ליצירת האמצעים הדרושים. הננו משאירים למוסמכים בעניני הפינאנסים לעבד את החלק הפינאנסי של שאלת א״י לא רק לפרטיו אלא גם לעיקריו, וכן השאלה כיצד להשיג את אותם סכומי הכסף וכן גם איך להשתמש בהם באופן תכליתי. אנו נגע רק בנקודות עקרוניות אחדות, שבבר גרמו להלכה לפרוד הדעות בין הציונים מן הקצה אל הקצה. עד בה בחרו בעיקר בשתי דרכים לשם קנית אדמה ויסוד מושבות. האחת — יסוד מושבות על ידי איש אחד (מושבות רוטשילד), והשני — על ידי חברות להתישבות (הועד האודיסאי, אגודת "עזרא" בברלין, "ציון"