Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 93

93 פארבשטיין אינה מפותחה כל צרכה. ליהודי ניתן לסחור גם בימי הכינים, כל עוד לא שגשג מעמדו של סחר הארץ1). הרדיפות החלו לראשונה בביצאנץ ב״שוק המסחר הנוצרי הראשון של ראשית ימי הכינים2) ואז הגיעו גם לאיטליה, "העם המפותח הראשון של ימי הכינים׳/ אחר כך לדרום צרפת, גרמניה, אנגליה וכר,3). מאשימים את היהודים בהוצאת פועלים לחוץ לארץ4), מתאוננים עליהם על הורדת השער בארץ על ידי סחורות חוץ5), קובלים לבסוף על אותם "כלבי גיהנום הרעים" המוציאים את כסף הנוצרים בערמומיותם הבזויה6), ואחר כך אוסרים ליהודים את המסחר. היהודים, אמרו, "זרים" הם, "הרפתקנים" ואסור להם, איפוא, המסחר בנכסי מסחר ודירות, מותר להם המסחר ב״נכסי הרפתקנים" ב״שטרות ומטבעות זרות"7). היהודי נאלץ, איפוא, להיות שולחני, אף בעל מלאכה אסור לו להיות, באשר היהודים ומשוללי הכבוד אינם ראויים להצטרף לאירגון המקצועי8). היהודי נאלץ להיות מלוה ברבית, לא רק משום שגם הוא רוצה לחיות, אלא בעיקר משום שהוא אנוס לכך. היהודי היה בימי הכי¬ נים חפץ, אמצעי ניצול בידי מעמדות שליטים שונים, אמצעי ניצול, שעל ידו נוצל שאר העם וכיסי השליטים מולאו. אחד ממפרשי הרמב״ם מימי הביגים נותן תאור אפייני ביותר לשאלת היהודים בימי הביגים. הרמב״ם מביא בספר ההלכות שלו על ידיני התלמוד את דעת התלמוד על הנשך, שהיא אף דעת הפוסקים, שאף על פי שרבית הזר מותרת, הנשך בכל זאת אסור. מפרש מימי הבינים מעיר על כך: "בזמן הזה עלינו להשיך, כי דמי הנשך אינם מתקיימים בידינו, אלא יורדים לכיסי המושלים ורבי המדינה"*). 1) Roscher: Ibid. Saitschik: Reitraege zur rechtlichen Stellung der Juden, S. 7, 8. 2) Roscher: Ibid. S. 512. 3) Nuebling: Ibid. S. 117. 4) Ibid. S. 46. 5) Buecher: Ibid. S. 64. 6) Geering: Handel und Industrie der Stadt Basel, S. 274. 7) Nuebling, Ibid., S. 72. 8) Geering: Ibid., S. 46. *) התכוון לדברי התוספות ל״איזהו נשך": "ומה שנהגו עתה להלוות לנכרים, אומר רבנו תם :-יש להתיר, לפי שיש עלינו מס מלך ושרים, והכל הוי כדי חייגו, ועוד שאגו שרויים בין האומות, ואי־אפשר לנו להשתכר בשום דבר אם לא נישא וניתן עמהם״ (בבא מציעא, ע׳:). — המתרגם.