Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Journal
- Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Volume
- 1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897
- Issue
- פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897)
- Date
- 1898-01-01
- Page
- Seite 90 (sequence 118)
- Language
- German, English, Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/3476254-3476255-3476256--0120-3518907- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
יום א׳ לדיונים * הישיבה שלאחר הצהרים 90 הרופאים — לרופאי גדוד ראשיים, עורכי הדיו לתובעים מטעם המדינה וכר. עלינו להודות, שבאי־הבנת האופי והמטרה הציונית אשמים במקצת הציונים גופם. כל תנועה חדישה הריהי בראשיתה תנועת האינטליגנ¬ ציה, של צבור הסטודנטים. התפתחות זו עברה גם על הציונות. הסטו¬ דנטים הציוניים, הרבנים, הרופאים ועורכי הדין הדגישו פחות מדי אותו צד של הציונות, שעליהם היה להדגישו ביותר. את האופי הסוציאל־ פוליטי של הציונות הטעימו מעט מאד. ברם, אין לבוא אל הציונים הותיקים בטרוניא על כך. הם כציונים ידעו, שאין הציונות תנועה לאו¬ מית גרידא, כי אם גם סוציאל־פוליטית, כלכלית-רפורמית. הציונים הראשונים כרבי צבי הירש קאלישר ומשה הס הטעימו את זה בפירוש1), ליואנדה ציין את כל התנועה הציונית כ״שאיפה לעבודה גופנית׳/ לעבודת האדמוה ואכרות, להוצאת לחם בידים ממש2 3). נסיונות ההתישבות בא״י היו והווים רק אישור למסקנות התיאורטיות של הציונים. הציונים הותי¬ קים לא שגו אלא בזה שהשתמשו יותר מדי בציונות כאמצעי הגנה מפני האנטישמיות ולא הצביעו בכל החריפות על פירושה האוטונומי- כלכלי־רפורמי של הציונות. בהרצאתי זו להנמקת הציונות הייתי רוצה להדגיש בראש וראשונה את הצד הסוציאל־פוליטי של הציונות. את הצד הלאומי והתרבותי הטעים כבר ד״ר בירנבאום. מחמת המחסור בחומר תרבותי־היסטורי, או כלכלי־היסטורי וסוציאלי־פוליטי על היהודים, לא תוכל הרצאתי זו להיות המלה האחרונה על "שאלת היהודים", לכל היותר תוכל לשמש כנסיון ותרומה להסברת שאלת היהודים. עלינו לנסות לתפוס את שאלת היהודים כיום על יסוד ההיסטוריה היהודית בגולה, וכאן מהראוי להזכיר את מאמרו של שפינוזה, שעל ההיסטוריה אין לצחוק ואף לא לבכות, אלא יש להבינה. היהודים הריהם עם המסחר מבטן ומלידה, ומן הדין שישארו כאלה ואף אינם יכולים בעצם להיות למשהו אחר — חכמה זו הגנו שומעים מימין ומשמאל. אנו סבורים, שהנחה זו אינה נכונה ואינה היסטורית. התלמוד מוכיח, שאפילו בבבל היו עוד היהודים עם חקלאי. התלמוד עצמו אינו אלא חוקת עם עובד אדמה2), רק בעקב נסיבות שונות הוכרחו היהודים להתפזר בין העמים ולחיות כסוחרים, וכיום מאלצות 1) השוה: משה ד,ס — רומא וירושלים. 2) ליואנדה, בקובץ ״פאלסטינה״, עט׳ 13. 3) OD' ברכות, ה/ א' וכן : ,Buecher: Entstehung■ der Volkswirtschaft 39 ,38 ,5 .3.