Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 91

91 פארבשטיין את היהודים נסיבות אחרות לבקש להם בית משלהם ואף למפטר מאורח חייהם שעד כה. היהודים, נוכל לומר בקיצור, היו במולדתם ועוד אחר כך בבבל עם חקלאי גמור. רק משגורשו ממפתן ביתם נאנסו לעבור אל המסחר. את סיבות המעבר נוכל להסביר לנו בנקל. אוכלוסית הערים בימינו מתרבה, כידוע לנו, על חשבון אוכלוסית הכפר. בעל האחוזה המרושש, האכר, שנהיה חסר כל, נודד בתקופתנו הדכושנית של חלוקת העבודה העירה. הוא יכול למצוא לו משרה כפקיד, סוכן במסחר או כפועל. בימי הבינים, ב״תקופת החליפין" שלהם, התקשה בעל האחוזה או האכר הרבה יותר בהשגת העבודה בעיר. הרינו רואים גם בימי הבינים את הנווד העני, את אותם עלובי החיים מחוסרי הכל ומחוסרי העבודה, אותם שהיו נענשים כארחי פרחי בענשים האיומים ביותר, ואיך היה הדבר עוד בזמן הקדום! הענינים הכלכליים ביהדות היו כאלה, שבמדינת היהודים לא נמצאו כמעט עבדים עברים1). החברה היהודית היתה מורכבת מאכרים, בעלי־ אחוזות, עובדי אדמה בני חורין, בעלי מלאכה מעטים וחנונים. החברה היהודית בטלה, היהודי נושל מעל אדמתו, ממולדתו, אפילו מבבל, שמצא בה את מולדתו השניה• היהודי אחז במקל הנודדים, בא לתוך חברה שבה נמצאים על־ יד העובדים רק עשירים ועניים, מקום שם בן החורין "מחוסר הרכוש אינו מסוגל להשתכר"2). היהודי בא לארץ שאין בה שום מעמדות מקצועיים פרודוקטיביים, שום אכרים, שום בעלי מלאכה, מקום שם אין תעשיה מלבד חתעשיה הביתית, מקום שם omnia“ ״domi nascutur, גם היהודי רוצה לחיות. היהודי העשיר, בהיותו civis romaniis יכול היה להיות גם בעל אחוזה גדולה וגם "דוחק את רגלי העני מקרקעו ומאדמתו", ברם יהודים עשירים אך מעטים היו, ובכלל לא ניתן ליהודי, ל״זר", להגיע לכלל אזרחות רומאית ולהתנחלות, יען כי הילידים השליטים מאנו לוותר על חלק משלטונם. לא היתה, איפוא, ליהודי ברירה אלא להיות פרוליטארי או עבד. משמעותו של פרוליטארי היתה אז — קבצן חי "על חשבון החברה", וכי מי יצדד בזכותו של היהודי המסכן ה״זר", איהו גראקכוס שידאג 1) ד. פארבשטיין : Das Recht der unfreien und der freien Arbeiter‘" ״nach Juedisch-Talmudischem Recht, פראנקפורטט ענ״מ, 1896. 2) Buecher כנ״ל, עם׳ 24.