Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 79

79 בירנבאום השאלה, אם הנידון הוא לאום או לאו, נפתרת לחיוב, כשאך איש אהד — בין אם הוא נמנה אתו או לאו — יודה בלאומיותו. אולם הלאום היהודי מוכר בתור שכזה לא ע״י אחד בלבד אלא ע״י מאות אלפים, ביניהם כמעט כל שאינם בני ברית. ואני מאמין, שכל מי שאין לפניו משוא פנים, שאינו מושפע ממגמות ההגנה, יעריך במלוא ערכה דוקא את דעת האחרונים. לכל היותר יש לפקפק, אם השימוש במלים: לאום ולאומיות מכוון בדיוק, אם בבחירתן הושם לב להבדל הדק שהמדע מבדיל, ובדין הוא שיבדיל, בין לאום, גזע ועם. פקפוקים כאלה מתישבים על הצד היותר־ טוב בהסברה, שלגבי הציונות בעצם היינו הך, איזהו מהשמות הנ״ל הוא המדעי ביותר• היא מוצדקת מכל הבחינות וכן אף ידוע לה, שהלאומ¬ יות היהודית כיום — אשתמש בביטוי זה: אינה מכלל הסכימה, אדרבה, הריהי מורכבת מחזיונות אי טבעיים למכביר ונוסף לכך היא עוד מודה בדבר, שעל קיומה עליה להודות דוקא ליציאה מן הכלל. הלאום היהודי כיום מתחלק לשני חלקים בלתי שוים מבחינה תרבו¬ תית. החלק הקטן, שחי בחיק הציביליזאציה של ארצות המערב, והגדול, הבלתי אירופי, המורכב מיהודי הז׳ארגון של אירופה המזדהית ומיהודי המזרח. כל אחד משני החלקים העיקריים הללו מגלה אי טבעיות לאומית. ליהודי המזרח, כלומר: דוברי הז׳ארגון היהודי־גרמני, שהם שלשת רבעי העם כלו — להם לאומיות עצמית המתבטאת בלבוש ולשון, בספרות ואמנות, במוסר ומנהג, בחיי הדת, החברה והמשפט, כלומר: הם הנם בעלי תרבות מקורית. ברם, תרבותם זו אינה מתקדמת מסיבות שעוד אשוב אליהן. היא לא ידעה שום התפתחות. היא נשארה במקומה מאז שנות אלפים. ודאי נראו גם בגיטו במשך כלימיהבינים תנועות, שבראיה ראשונה אפשר היה לראותן כצעדי קדימה נורמאליים של התרבות, כמו שאנו רואים בזמננו, אם אך בשים לב להתפתחות הרבה של הספרות הז׳ארגונית והתיאטרון הז׳ארגוני. אולם כשמתבוננים מקרוב, מוצאים, שאין אנו עוסקים כאן בהתקדמות הכרוכה בעצם התרבות של יהודי המזרח והנובעת ממנה, אלא שלפנינו תנועה ציביליזאציונית עולה הקשורה, אגב, במדה ידועה עם התגברות התנועה המעמדית בתוך היהדות. אין זו התקדמות תרבותית, אלא יציאה מתרבות זו וכניסה לציביליזאציה האירופית. אפילו הספרות העברית החדשה נשאה לפגי הופעת הציונות את האופי של מעבר לאירופיות גרידא. לכך שואפים עדיין סיעות חדשות של יהודים בעלי תרבות משלהם והם נוספים על אלה שהשיגו את מבוקשם מכבר. אולם כאן מתגלה הפלא, שאף ע״י המעבר הזה לא בוטלה בשום