Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 73

3ד בלקובסקי הבנין, שהוחל בבניתו. בכלל לא ניחא לה לכנסיה שבשכנותה קייםבי״כ, אם כי המגרש שייך לבית הכנסת. חברי ועד בית הכנסת התיצבו לפני המיניסטר עם התעודות ביד לקריאתו הראשונה. הממשלה מנתה ועדה מיוחדת, שתפקידה היה להכריע בשאלה — מיהו לפי התעודות והתכניות בעל מגרש המריבה? אף ועדה זו נאלצה להכיר בזכויותיהם של היהו¬ דים, ומה קרה אח״ב—העתונים פתחו בהתקפה על היהודים. קול השנאה של דעת הקהל, שהוגבד עוד באופן מלאכותי, איפשר לממשלה לתת לועד ביה״ב עצות "ידידותיות", שהרי טובת ענינם של היהודים עצמם דורשת לוותר על מגרש המריבה ולהעביר את בנין ביה״כ למקום אחר. הן אף אחיכם בני מערב אירופה בונים את בתיה״ב — אמר המיניסטר — לא ברחובות הראשיים, כי אם בסמטאות צדדיות מרוחקות מהתנועה. כה נאלצה הקהילה לא רק לתת לכנסיה במתנה מגרש פנוי, אלא אף לבטל את בנין ביה״כ. ומכאיב מאד לראות עכשיו, שבמקום הבנין החדש הפכה חצר ביה״ב שוק גרוטאות ע״י חנויות לסחורות ישנות. אולם לא רק הקנין החמרי אינו בטוח, לעתים לא רחוקות אף קנינים נעלים מאופי אחר מופקרים ליצרם הטוב של הבולגרים. ביהוד עלולים בזמן האחרון פסקי דין שונים לרופף את רגש הבטחון של היהודים. רוגמים אותם ואת בתיהם באבנים. על נשים ונערות אין להתרחק ממעונותיהן כבר עם התחלת בין השמשות. כשהבולגרי מזמין את רעו ל״היידה נא קוינא" הרי פירושו של דבר, שיוצאים לציד, היינו, לאנס בחורות יהודיות. אפייני הוא שאחד הבולגרים הללו שנתבע לדין טען טענת jus primae noctis• רובצת תהום בין היהודים והבולגדים. תוך יהירות ואי אמון נמנעים האחרונים ממגע עם הראשונים. בעיר הבירה קיים קלוב מיוחד לאדוניס(”Slavojanskaj e Besseda“) י מקום שם מוזמנים לנשפי רקודים רק יחידי סגולה מבין היהודים, אבות לבנות נאות. וכסופיה כך גם ערי השדה. אחד מבאי כחנו כותב אלינו מדרום בולגריה: "כשהמדובר באחינו, יש לדעת, שאין אנו נהנים מאותן הזכויות כמו שאר האזרחים. רוב היהודים הם סוחרים ובעלי מלאכה והם המופקרים בראש וראשונה לנחת זרועם של חבריהם למקצוע מבני הדתות האחרות. הא ראיה, שמספר בעלי המלאכה והסוחרים פוחת והולך מיום ליום והיהודים נאל¬ צים לנדוד אל הכרכים, כדי למצוא את לחמם הצר. בסביבתנו, שלמעשה אין בה רשות קיימת, אין היהודי יכול לצאת ולבוא חפשי בלי פגיעה ובלי כינויים ידועים... בכלל אין היהודי רשאי להשמיע קולו, כי הסביבה שאינה סובלת את שויון היהודים גוזרת עליו מיד שתיקה. כשהיהודי פונה לבית משפט, הריהו עולה על סדר היום רק כעבור זמן רב בנימוק, שביה״ד עסוק במשפטים אחרים. את ילדינו איננו יכולים, פרט ליוצאים