Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Journal
- Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in …
- Volume
- 1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897
- Issue
- פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897)
- Date
- 1898-01-01
- Page
- Seite 57 (sequence 83)
- Language
- German, English, Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 61% known words query
- IRI
…/3476254-3476255-3476256--0085-3518872- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
57 אבנר במלחמה זו להכרזת זכות השויון החברתי השפלנו את כבודנו. ליהודי :אבד מזמן חוט השדרה הישר והבריא, שאינו כופף עצמו לפני הגבוה ממנו׳ הוא אינו אלא זחלן וחנפן. להזמין נוצרי אל השלחן נחשב לכבוד רב, להיות מוזמן אל שלחן נוצרי, נחשב לאושר עלי אדמות. החיים הכלכליים של היהודים בבוקובינד. מעציבים עד מאד. ניתן לומר, שפרנסת היהודים בבוקוביגה הולכת ורעה מיום ליום. אמנם גם כאן נמצאים .אנשים עשירים ביותר. העושר מתנפח אמנם, בונה ערים — "בתי העיר שייכים ליהודים״, אומר האריי, וזה נכון. ברם, היוכלו 1000 עשירים לטשטש את העובדה, ש־50.000 מתקיימים קיום עלוב מאד ו האוכלוסיה היהודית בארץ מתפרנסת קצתה ממסחר, קצה ממלאכת המוזגות, קצתם בעלי בתים, רק זעיר שם, זעיר שם חיים על החקלאות. אך למסחר ולמלאכה אין עדיין קרקע מוצק. הגיעו הדברים לידי כך, שאפילו סוחרים ותיקים ישרים פושטים בסופם את הרגל ואחר כך נופלים למשא על מוסדות חסד כעניים. מכל הצדדים מצמצמים ליהודים את אפשרות קיומם. האכרים בכפרים מתאחדים, הכומר מלמדם כיצד עליהם לעשות את זה. הם מסדרים להם חנות, והחנוני היהודי אין לו אלא לקחת את אשתו עם טפו על הגב ולחזור על הפתחים. הלק גדול של היהודים חי על המוזגות, אך כשהקונצסיה מתבטלת, נשאר היהודי מחוסר לחם. מודה אני, לעתים לא האנטישמיות היא שממריצה את השלטונות לתקנות מעין אלו, לעתים אין זה בא אלא מתוך התחשבות בטובת עם הארץ השטוף בשכרות, אך לגבינו הרי פירוש התקנות הללו: ריבוי מספר פושטי היד. להקות פושטי היד מעטות בושה עלינו. הם עוברים מעיר ■לעיר, מארץ לארץ, פה מגורשים על ידי כלבים, שם מועברים על ידי שוטרים אל מעבר לגבולות, כאן זורקים להם פרוטה — מה יהא בסופם של האנשים הללו ו כל הנכנס לחלק התחתון של צ׳רנוביץ מזדעזע למראה העוני הרב הנערם שם. משפחות שלמות בנות עשר נפשות ויותר רובצות בחור מרתף. ישנן משפחות הגוועות ברעב במלא מובן המלה. מי שפרנסתו החדשית מגיעה ל־12 עד 15 פל׳, הריהו מאושר. אינני מוצא לנחוץ לתאר כאן את העוני, די אם אומר, שהיהודים בבוקובינה אינם ברובם המכריע אלא עניים מרודים. מעמד בעלי המלאכה היהודי סובל ממשפטם הקדום של האכרים ומזה של בני ישראל כאחד. רווחת אמונה מוטעית, שהנוצרי הוא העובד היותר טוב — הסנדלר היהודי הנגר, החייט, נתון לחרם חשאי לעתים קרובות מצד בני גזעו. הננו רואים בעלות סכנה חדשה. צרכי החינוך של היהודים במדינה זו מרובים ביותר. הגם שהם מהוים רק עשרה אחוז