Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 54

יום א, לדיונים * הישיבה שלאחר הצהרים 54 הוא, יהי כן. אבל אין הדבר חסר את הצד המגוחך. הכבשה הרוצה לילל עם הזאבים — הכבש בעור הזאב — כה מציג את עצמו הגרמני בן דת משה שבאוסטריה, שאותו משחק המסכות המצחיק היא אחרית חכמתו. די בזה, הריני שואל: האפשר לשאוף להפשטת האישיות הטבעית לטובת לאום זר ביתר קנאות מאשר יהודי מולדתי? אמנם מלקות הרצועה של האנטישמיות עוררו ברובנו את הגאון וההכרה העצמית והגעגועים לאושר במולדת. דמנו התקומם ואנו גלינו, שדם׳,אבותינו הוא; לבנו זעק. ואנו הכרנו, ששפת קדמונינו היא. אבל מלבד הגרמנים הלאומיים ישנם עוד חוגים ביהדות שלנו, הרוצים להתעלם מההכרה הזאת. הם מכחישים את המיוחד שבנו, הם מצפים עדיין ומקוים עדיין לביטול כל ההגבלות, והנימוק החביב עליהם הריהו הונגריה, גן העדן שמעבר הלייטה. במצב בהונגריה לא נגעתי כמעט עד כה ואני סבור, שזה היה מועיל רק מעט בנסותי להפיץ אור נכון עליו ע״י ציון מאורעות רבים ואפיניים ואילו רציתי לדבר על עוני ההמונים היהודיים הרב בהונגריה, שאין איש מכחישו; אילו רציתי לדבר על עלילות הדם החוזרות ללא הפסק, הרי היו מתלהבים לעומת זה מחוקי הכנסיה הפוליטיים, מחופש האמונה היהודית, מגלויי הדעת הליברליים של נסיכי הכנסיה השונים, מההישגים של השופטים היהודיים, ממסיבות האחוה של העתונות, היו מתלהבים מאמידותם של יחידים ונוחיותם של רבים, ומההתלהבות הפט־ יוטית הכללית של היהודים, ואז היה זה שוב מעניני להוכיח, שעם זה משהו רקוב בארץ הונגריה, ולספר על אויר הביצה המנשב על פני מישורי הונגריה, שנראים לעין כה בריאים. — האם רשאי אני לדבר על הקר־ בנות שיום אחד תשאם רוח המגפה, או אפילו כל רוח תזזית? אין לפתוח פה לשטן ולחזות שחורות, והלא מעמקי לבי אברך את ,אלה המביטים בבטחון רב לקראת העתיד. וכן רוצה אני להעיר, שמספר רואי־השחורות רב והולך, והללו אומרים, שגם בדרך גן־העדן שמעבר הלייטה זוחל נחש האנטישמיות, וכאילו רואים כבר את איבחת החרב המתהפכת. סוברים, שאף יהודי הונגריה עתידים עוד לאכול מעץ־הדעת, הדעת ששם ציון יקורא לה. אלה הם בכ״ז חששות מאותו הסוג המכילים בקרבן תקוה, המשלימה עם המצוקה היומיומית, המביאה ,אושר בגדולתה הנשגבה, התקוה ששם ציון יקורא לה. וכה מרחף על פני תמונת מצבנו הכללי, כפי שצירתיה בקוים חטופים, הלך נפש עגום, קודר: שמש האחוה, שכה הרבו שיר עליה, שקעה אף באוסטריה.