Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 18

יום א׳ לדיונים הישיבה שלפני הצהרים 18 להבטיח את קיומו, בשפכם סביבו סוללה סמויה, שהיתד. עבה וגבוהה עוד הרבה יותר מאותן חומות האבנים שסגרו עליהם ממש. לכל המנהגים וההרגלים היתה, בלא יודעים, רק אותה התכלית האחת — לקיים את היהדות ע״י התבדלות מהאומות, לטפח את האחדות היהודית, לשנן בלי הרף ליחיד מישראל, שהוא צפוי לכליה ואבדון, אם יוותר על עצמותו. יצר ההתבדלות הזה הוא־הוא מקורם של רוב הדינים הדתיים שבעיני היהודי הפשוט הם מזדהים עם מובן האמונה עצמה ואף סימני הבדלה אחדים חיצוניים גרידא, לפרקים מקריים, בהלבשה ובהנהגה, כיוון שהתאזרחו כדבעי נתקדשו ליהודים בקדושה דתית לבעבור הבטיח את שמירתם. קאפוטה, פאות, מצנפת פרוה, ז׳ארגון — ודאי, שאין להם כל שייכות אל הדת, אך יהודי המזרח מביטים בחשד ורואים כבר התחלת כפירה בעיקר, כשבן עמם לובש אירופית ומדבר באיזו שפה שהיא כתיקונה, כי הוא ניתק בזה את המוסרות המחברות אותו עם בגי עמו, הם מרגישים שמוסרות אלו הן־הן הערובה לאותו החבור עם העדה, שבלעדה לא יוכל היחיד להתקיים זמן רב קיום מוסרי, נפשי ולבסוף גם המרי. זו היתה הפסיכולוגיה של יהודי הגיטו, והנה באה האמנציפציה. החוק הבטיח ליהודים, שהם אזרחים גמורים לארץ מולדתם. הוא גם עורר במידה ידועה את לבות אותם שנתנוהו ובירח הדבש שלו הביא את הצד הנוצרי להבעות נפש, שפרשו את החוק בתום לבבי. היהודי נחפז מתוך מין שכרון להרוס מיד את כל הגשרים מאחריו. מעתה מולדת אחרת לו, ואין לו עוד צורך בגיטו, חברה אחרת לו ואינו צריך עוד להיות כרוך אחרי בני דתו. יצר קיומו הסתגל מיד לחלוטין לתנאי הקיום החדשים. קודם היה יצר זה מכוון כלפי התבדלות חמורה ביותר, עתה שאף להתקרבות ולהידמות קיצונית. תחת ההתנגדות המצילה הופיעה החקינות היעילה. משך דור אחד או שנים, הכל לפי הארץ, עבר הכל בהצלחה רבה להפליא. היהודי היה רשאי להאמין שהוא אינו אלא גרמני, צרפתי, איטלקי וכו׳ ככל אחד מבני ארצו ושהוא שואב כמותם מאותו מקור העם את מנת החיים החברתיים ההכרחית להתפתחותו הגמורה של היחיד. והנה לפני שתי עשרות שנים, בערך, אחרי תרדמה בת 30—60 שנה, פרצה שוב האנטישמיות באירופה המערבית מתוך נבכי נשמת העם וחשפה לעיני היהודי הנבעת את מצבו האמתי שכבר לא ראהו ועדיין רשאי היה להצביע בבחירת נציגי העם, אך ראה את עצמו מוצא, באדיבות או בגסות, מתוך אגודות בגי ארצו הנוצריים ואספותיהם. היתד, לו עדיין זכות התנועה החפשית, אך בכל מקום נתקבל בכתבות המסבירות לו: "ליהודים הכניסה אסורה". היתד, לו עדייו הזכות למלא את כל חובות האזרח של