Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 4

יום א׳ לדיונים * הישיבה שלפני הצהרים 4 העניו המוצע לפנינו כיום להתיעצות, אינו יפחות מאשר שיבת היהודים לארץ אבותיהם, לארץ הקדושה, שאלוהינו האחד והיחיד הבטיח לאברהם אבינו להורישה לנו לזרעו. מאות בשנים צפינו לשוא לגאולה מהגלות הקשה דרך נסים מן השמים, שלא כדרך הטבע, ועתה, יגעי הצפיה הממושכה, לחוצים מכל צד בידי אויבים, הרינו רוצים לנסות להביא את גאולתנו בדרך הטבע, כדי לשוב אל מולדתנו העתיקה, כאבותינו במצרים ואח״כ בבבל. אף המה הגיעו אל הנחלה במולדת בדרך הטבע של ההתפתחות ההיסטורית. ,אחרי יציאת מצרים כבשו להם אבותינו את ארץ האבות בדרך הטבע של מלחמות בהנהגת משה, יהושע, השופטים והמלכים. גולי בבל שבו על יסוד משא ומתן דיפלומטי עם כורש מלך פרס וחוזה בינלאומי, שנשמר מלה במלה בכתבי קדשנו. אמנם, הנביא זכריה ניבא להם גאולה שלא כדרך הטבע, בנחמו אותם במלים אלה: "הנה מלכך (המשיח) יבא לד... עני ורוכב על חמור", אך אבותינו לא חכו לקיום הנבואה הזאת והשתמשו בהזדמנות הראשונה שניתנה להם ושבו לגבולם. הנביא ישעיהו לא נמנע מלתת למלך פרם, עובד האלילים, את תואר המשיח. אף אנו, כאבותינו לפני 2509 שנים, אין אנו רוצים לחכות עוד לרוכב הבבלי על החמור, למשיח, אלא רוצים לשוב לא״י על יסוד חוזה בינלאומי. החרדים שבנו, המחכים עדיין למלך הרוכב על החמור, ימשיכו נא בגלות גם להבא ויחכו לבואו; ברם, אם המה מרשים לקבצנים, לבטלנים וישישים להתישב בארץ הקדושה ותומכים בהם בפרוטות עוני, הרי לא ייאסר גם לנו להעביר שמה אגשים צעירים, תאבי עבודה מלאי כח חיים. שיהפכו בעבודתם ושקידתם את השממה לעדן. ואם סוף סוף יבוא המלך העני, אזי יערכו לו פועלינו קבלת פנים הוגנת יותר מאשר אותם השנוררים. אכן אין אגו מתעלמים כלל מהעובדה, שמצבנו קשה הרבה ממצבם של גולי בבל. בזמן גלות בבל היו בבל וא״י נפות בממלכת פרס. על זרבבל, עזרא ונחמיה היה איפוא רק לקבל רשות מאת ממשלת פרם, שהיהודים יעברו מנפה אחת במדינתה לאחרת. תפקיד זה קשה יותר לעולינו. הללו באים כנתינים זרים ומבקשים כניסה לנפה בארץ טורקיה. ברם, בחסדו הידוע של השולטן המושל, המכיר בנאמנות נתיניו היהודיים, המכיר בברכה, שהיהודים מביאים אתם לכל אשר הם נאחזים שם, לא ימנע הוד מלכותו השולטן ממספר ניכר של אלמנטים חרוצים ותרבותיים כאלה להסתפח בממלכתו. אל המתבוללים שבנו, הממאנים לכת אתנו, אותם שבהתכחשותם ׳הנפסדת לעצמם הם מוחלים על תואר הכבוד "לאום" והרואים בתנועה