Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 19 (יט)

אלכם ביין והפנימית. המסקנה ההגיונית מכל אלה היתד" שגם רעיון הקונגרס הציוני יחרוג מן המסגרת הצרה של איחוד אגודות ציוניות ויתעלה ויתעמק עד היותו לאסיפה הלאומית המייסדת של עם ישראל, הרוצה בקיומו הבריא. כך צריד להבין את רשימתו הידועה של הרצל ביומנו ימים אחדים אחרי גמר הקונגרס הציוני הראשון, כי בבאזל ייסד בעצם את מדינת־היהודים, ופי כעבור 50 שנה יבינו זאת הכל. ״המדינה״ — מוסיף הוא ומסביר — "יסודה בעצם ברצון־המדינה של העם... הקרקע אינה אלא הבסיס הממשי, המדינה היא, אפילו במקום שיש לה קרקע, תמיד דבר מופשט... אני יצרתי איפוא בבאזל דבר זה, שהוא מופשט ולפיכך סמוי מעיני הרבים... לאט לאט אחזתי בנימי לבותיהם (של צירי הקונגרס) והכנסתי אותם לתוך מצב־הרוח־של־המדינה (Staatssummung), •ועוררתי בהם את הרגש, שהם האסיפה הלאומית". הקונגרס הציוני הראשון היה דבר חדש לגמרי בתנועה הציונית. אמנם נתקיימו כבר לפני כן ועידות של מנהיגי "חיבת־ציון", וקצת מן הוועידות הללו, כגון ועידת קאטוביץ בשנת 1884 או ועידת "האגודות למען ארץ־ישראל במערב אירופה" בשנת 1893־1894, נתכנסה על־ידי בודדים מתוך כוונה, שיהיה בהן לא רק משום התיעצות פנימית של מנהיגים. אולם הרצל היה הראשון, שעלה בידו לממש את הרעיון הזה, שעל ידו הוציא את התנועה, שקודם לכן היתה ביושבת מסוגרת בגיטו, מתוך הוגה המצומצם הזה עשאה תנועה פוליטית במובן המודרני. אופן כינוסו הטביע על הקונגרס הראשון אופי של זמניות. לא היה משרד־הכנה מסודר; לא היו כספים; עד הרגע האחרון לא ידע איש איזו ארצות ישתתפו בו, ומה יהיה מספר הצירים שיבוא. ועל־כן מתמיהה עוד יותר הצורה המלוכדת, שבה הופיע סוף־סוף הקונגרס. וכשאנו קוראים כיום את הפרוטוקול של אותו קונגרס ציוני ראשון, שהתכנס בבאזל בחודש אוגוסט 1897, אגו מוצאים לתמהוננו, שבעצם היו כבר גלויות כל הרעיונות והשאיפות, שהביאו לידי ויכוחים סוערים בקונגרסים שלאחריו והתגבשו בהחלטותיהם, בקונגרס ראשון זה. גם הצורה החיצונית של הקונגרסים הוטבעה כבר בקונגרס הראשון: ישיבת הפתיחה החגיגית, הסקירה על המאורעות בחיי היהודים במשך השנה שחלפה (ואחר כך במשך שתי השנים החולפות), ההרצאות על שאלות חשובות העומדות על הפרק, ולבסוף ההחלטות כתוצאות מן הוויכוחים וכן בחירת המוסדות העליונים — כל אלה, אם כי נלקחו מן הפאלאמנטים של עמים אחרים ומוועידותיהן של תנועות אחרות, הוטבעו כאן בחותם המיוחד, כיאות לתנועה הציונית. כי מראש ראו הרצל והתנועה הציונית את הקונגרס כפארלאמנט של המדינה היהודית המתהווה. הקונגרס קבע את עיקרי המטרות הקרובות ביותר והדרכים הקצרות למטרות אלו; הוא יצר את המכשירים המוציאים לפועל של התנועה; הוא בחר באישים, שבידם הופקד גורל התנועה מקונגרס לקונגרס. ואם אמנם גדל מספר הבעיות, גדל גם מספר הצירים — ועם זה גדל גם זמן הקבוע לכינוס משלושה «ט