Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 16 (טז)

לתולדות הקונגרס הציוני הראשון זו. אולם בינתיים הופיע על הבמה האיש, שהצליח׳ כמנהיג וד3ר, ליצור את היצירה שרבים שאפו והתגעגעו אליה: תיאודור הרצל. בציור הקונגרס, כפי שהתגבש אצל הרצל סמיד לכינוס הקונגרס הראשון, נתאחדו בעצם רעיונות שונים. ביסודו קבועה ההכרה, שלשם פתרון בעיית היהודים יש צורך בדיון גלוי ופומבי עליה. במובן זה היה המחזה "הגיטו החדש״< שנכתב בסתיו 1894 הצעד הראשון של הרצל בדרכו לקונגרס ציוני. מטרת הרצל היתה אז להעמיד את בעיית היהודים לוויכוח ציבורי מעל בימות התיאטראות. ההכרה השניה, שאליה הגיע הרצל בהתפתחותו הציונית המהירה, היתה זו שיש צורן• במרכז מדיני חדש לעם היהודי כתנאי ראשה לתיקון מצבו. ויצירת מרכז חדש זה היא הציר, שסביבו התרכזו מחשבותיו של הרצל בשעה שניגש לפעולתו הציונית הראשונה: לשיחה ההיסטורית עם בארון הירש באביב 1895. ידועים לכול פרטיה של שיחה זו, כפי שתוארו בעט־־האמן של הרצל ביומנו. לעומת זאת ידועות אך מעט רשימותיו של הרצל, השמורות בארכיונו, להמשן■ השיחה שנפסקה באמצע. «אבל אם היהודים רוצים להיות לבני אדם בזמן קצר", כותב הוא ברשימות אלו לנאום אל הבארון הירש, «בעשר או בעשרים שנד» או כמו בימי משה בארבעים שנה, הרי מן ההכרח שיהגרו. אבל מי יכריע, אם באו מים עד נפש, אם אבו חסרייתקווה? הקונגרס, שאתה (כלומר: הירש) תכנם אותו באחד באבגוסט במלון־הרים בשווייץ. בקונגרס זה של נכבדים (נוטאבלן) תשב אתה ראש. לקריאתך יענו מכל העולם... כל קהילות־־היהודים ואגודות־היהודים הגדולות וחברות ההגירה צריכות לשלוח צירי* והן תשלחנה אותם"". אנו רואים, איפוא, שהרעיון לכינוס קונגרס כבר היה קיים, אבל בצורה שונה מזו שבה נתגשם לאחר זמן. הרצל מדבר כאן — כפינסקר בסוף חוברתו — על קונגרס של נכבדים, כלומר לא על קונגרס של נציגים נבחרים על־ידי העם, אלא על כינוס אנשים בשואי-פנים ובאי־כוח של מוסדות יהודים. מציאותן של אגודות ציוניות עדיין לא היתה ידועה לו אותה שעה. חוץ מזה התנגד, בהתאם■ לתפיסתו המדינית, לעשיית פוליטיקה עליידי זיעזוע ההמונים. סבור היה, כי מוטב לעשות פוליטיקה מלמעלה: לעניין את החוגים בעלי ההשפעה ברעיון החדש של יצירת מדינת יהודים, ליצור בעזרתם את ההנחות המדיניות ורק אחר כך לארגן את ההמונים להגירה. משום כך פיקפק בדבר, אם עליו לפרסם את רעיונותיו ברבים. וכשפירסם סוף סוף בפברואר 1896 את חוברתו "מדינת היהודים" ביקש לפנות בה בעצם רק למשכילי העם ולא להמונים. מיפנה מכריע בעמדה זו חל לאחר השיחה עם הבארון אדמונד רוטשילד בד18 ביולי 18%. הרצל רצה אז להניע את רוטשילד, שיקבל עליו את הנהגת התנועה ברוח מדינית, ובתנאי זה יהיה הוא, הרצל, מוכן להסתלק מהנהגתה. רוטשילד דחה, כידוע, את ההצעה. הרצל סיכם מיד את תוצאות השיחה: עם סירובו של בארון רוטשילד, שיגרור אחריו את סירובה של יק״א ומוסדות ואישים גדולי השפעה