Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 17 (×™×–)

אלכם ביין אחרים, נכשלה התכנית לנהל את המדיניות הציונית מלמעלה! עליו לפנות להמונים — ״ודבר זה דווקא — מוסיף הוא — רציתי למנוע". מתוך הכרעה מהירה, כדרכו, הסיק הרצל את המסקנות ממצב זה. שלושה ימים לאחר השיחה עם רוטשילד כתב לדה־האז, איש־אמוניו בלונדון: "על כך אין אלא תשובה אחת: נארגן כבר עתה את המונינו". ולוולפסון כותב הוא ב*1 באוגוסט ביתר פירוט: "אדמונד רוטשילד מעכב את כל העניו. הלונדונים (מונטגיו, גולדסמיד וכף) תולים הצטרפותם בהצטרפותו, והוא מסרב. הוא אומר, שהענין אינו ניתן לביצוע, אף אילו אפשר להשיג (כסיכויי) בצורה מן הצורות את ארץ־ישראל למעננו. ועל שום מה איג ו ניתן לביצוע? על שום שההמונים שלנו אינם עשויים להיות מאורגנים. נהיה חייבים פתאום לכלכל 150.000 שנוררים, וטענות דומות. תשובתי על כך, שאתחיל מיד באירגון". והנה במכתב זה לוולפסון מ־1 באוגוסט 1896 אנו מוצאים שוב רמז על כוונתו לכנס קונגרס. והפעם "קונגרס־ציונים". "מחרתיים אהיה בווינה", כותב הוא לוולפסון, "אקרא את אנשינו הראשיים לוועידה, שבה תשמש כסעיף ראשון ההתייעצות על כינוס קרוב של קונגרס ציונים סודי (vertraulich)״. מעניין להשוות הגדרה זו של תכנית־הקונגרם עם רשימתו של הרצל ביומנו, שנכתבה באותו יום. ברשימה זו אין הוא מדבר כלל על קונגרס חשאי או סגור, אלא על "ועידת־ציונים כללית" (Allgemeiner Zionistentag). משינוי־נוסח זה אפשר להסיק, שרעיון הקונגרס הוסיף להכות שרשים בו, ומיד אחרי כתיבת המכתב אל וולפסון בבר גמלה בו כנראה התכנית לשוות לאותה ועידה ציונית בסים רחב יותר ופומביות גדולה יותר. והתפתחות זו היתה כנראה, מהירה כל כך, שהרצל לא הרגיש כלל בשינוי שבין שתי הנוסחאות. בחדשים הבאים אין אנו שומעים על התפתחות נוספת של רעיון הקונגרס. במכתבים שונים מדבר הוא על הצורך באירגון מרוכז של התנועה בכל ארץ וארץ. יש הרושם, שהוא שואף לאירגון זה בעיקר, בדי להוכיח במשא ומתן פוליטי, שיש בוהות מאחוריו, שיוכל לגייסם בשעת הצורך לטובת תורכיה, ואולי גם באיונדמה לעשירים, המהססים כל כך להגיש עזרתם. מתוך מרירות אנוס הוא להודות, שאין לעת־עתה תוצאה להתאמצות זאת, לא לגבי גדולי ישראל ולא לגבי תורכיה. בהתחלת ינואר 1897 (במכתב אל דדדהאז) שומעים אנו איפוא מחדש על תכניתו לכנס ועידה כללית של ציונים (Allgemeiner Zionistentag) בשווייץ. הוא מנסה בדרכים שונות ליצור בלי־מבטא, עתון יומי גדול להפצת הציונות ברבים. "הציונות היתה עד כה אילמת" כותב הוא ב־26 בינואר אל וילי באמבוס לברלין, "אנו חייבים להתיר לשונה. זהו התפקיד הקרוב ביותר". התרת לשונה של הציונות — דבר זה יכול היה ליעשות גם על־ידי ועידה גדולה, על־ידי קונגרס ציוני. ואכן כשנקראה על־ידי ד״ר יהושע טהון, אחד ממייסדי אגודת "ישראל הצעיר", שהיה מעורב בנסיונות השונים לבנם קונגרס ציוני ואף ידע על תבניודו־,קונגרס של הרצל, ועידה מצומצמת לווינה, לכאורה לשם התייעצות יז