Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · p. Seite 15 (טו)

אלכם בייז את מטרותיו בסיום החוברת, מכניס הוא הגבלה ומגדיר את הקונגרס כ״קונגרם של נוטאבלים". בכרוז הראשון לאיחוד הכוחות ואירגון תנועת חיבת־ציון, שנוסח באמצע ספטמבר 1883 על־ידי פינסקר ונחתם גם בידי ד״ר מאכם מאנדלשטם וד״ר הרמאן שפירא, מדובר עדיין על הצורך בכינוס קונגרס. אבל כשנתאספו בנובמבר 1884 בקאטוביץ 35 באי־כוח אגודות חובבי־ציון בעיקר מרוסיה (אחדים גם מגרמניה, רומניה, צרפת ואנגליה) והניחו את הייסוד לאירגון צנוע של חובבי ציון ברוסיה, לא דובר עוד על קונגרס ולא כל שכן על קונגרס לאומי. שינוי מה במצב זה חל מתחילת שנות התשעים, באותה תקופה מעניינת, תקופת המעבר מחיבת־ציון לציונות הפוליטית, שלא מצאה לה עדיין תיאור היסטוריוגראפי מתאים. בשנים אלה של התגברות מחודשת של האנטישמיות באירופה ושל ההגירה מרוסיה למערב, לארצות מעבר־לים וגם — לזמן קצר — לארץ־ישראל, חלה גם התרחבותה של תנועת חיבת ציון. הוקמה הסתדרות חובבי ציון באנגליה, שהיו לה הרבה סניפים. התארגנה והתרחבה התנועה באוסטריה וגאליציה. התארגנה תנועת נוער ציונית בברלין ובווינה. נתן בירנבאום, המהפכן התמידי, יצור המונח החדש "ציוניסמוס" והמחנך והמדריך של דור צעירים במערב אירופה על־ידי שבועונו "זלבסטאמאנציפציון", שאף להוציא את התנועה מן המסגרת הצרה של קיבוץ פרוסות ולהפכה למפלגה לאומית מודרנית. בודנהיימר הצעיר והמבודד בקלן גילה בלי משים את משאת נפשם של צעירים אלה, כאשר פרסם ב־1891 מאמר והכתירו בשם ״ציוני בל הארצות התאחדו!״ ואבן משנת 1891 ואילך שומעים אנו פעם בפעם על נסיונות חדשים להקים אירגון עולמי של התנועה הציונית. סמל וסיסמה לשאיפות אלו של הצעירים בווינה ובברלין ובגאליציה היא שוב המלה: קונגרס. ידוע ביותר הניסיון משנת 1893 לכנס קונגרס ציוני. היזמה לבך באה מברלין. האגודה ״ישראל הצעיר״ (Jung Israel) שנוסדה ב*1891, פנתה ביולי 1893 בכרוז אל אגודות ואישים ציוניים בארצות שונות ודרשה לכנס קונגרס גדול וביו* ארצי ”interterritorial“ של כל הציונים״. ״עלהקונגרס״ — נאמר בכרוז זה — "לנסח בבהירות את המטרות הסופיות של הציונות הפוליטית, הפאן־יהודית, ולעשותן עיקרי־מפלגה מחייבים, שעל יסודם תתנהל הפעולה המשותפת". לתכלית זו נתכנסה ב*3—5 בספטמבר 1893 ועידה מוקדמת בווינה, שבה נתקבלה ההחלטה: לכנס קונגרס ציוני בברלין בימי חופש הפסח של השנה הבאה, שנת 1894. נבחרו ועדות לענפי הפעולה השונים ותוכנו תכניות. אך ההחלטה על כינוס הקונגרס היתה למעשה הפעולה האחרונה של חבורה זו. חוסר בסף וחוסר ניסיון והיעדר אישיות מרכזית מנעו את ביצוע הדבר. גורל זה מתח גם לניסיון בלתי ידוע כמעט, שנעשה כשנתיים אחרי כן, על־ידי חוג צעירים, שהיו מאורגנים באגודה היהודיח־הרוסית המדעית שבברלין ושמסמכים על כך שמורים בארכיונו של ליאו מוצקין, יוזמה העיקרי של אגודה זו ושל פעולה