Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · page 14

דבר נשיא מדינת ישראל פורתת והיום נראה שתשש וחה, נדרשים אנו להירתם למעשה חדש, בכלים חדשים ובמציאות שהשתנתה בקום מדינת־ישראל. בני-דורי שמעו הרבה ציונות. בבתי-הספר, בתנועות, ובאספות- עם שמענו ציונות. לא היתה כמעט פינה בחיינו שהצליחה לחמוק מדיבור ציוני: צרבי-העם וכיסופיו, לבטיו ומאבקיו, משימות-דורנו והגשמתן. פעם אחר פעם נקראנו לקיים צו זה או אחר ולהגשים במעשים תורה ששמענו. בשלב מסוים, שאיני יבול להגדיר שעתו המדויקת, עיפה נפשנו מן הדיבור הזה; אם משום שניחשנו תמיד מה עתיד להיאמר לנו ואם משום שהיינו שקועים במעשים שטלטלו אותנו מקצה עד קצה. סברנו כי מה שמנהיגים אלה מטיפים לנו בלשון כה נמלצת ובהת¬ להבות בה תמוהה, הרי אנו מגשימים בלשון מצומצמת ובמעשים של ממש. נחתמה תקופה. אנו בגרנו, ואותם אנשים שנהגו לדבר אלינו ציונות, הלכו ונעלמו מן הנוף האנושי של ארצנו, והנותרים מהם מצויים ביום בשולי-הדרר ובשבילים צדדיים. ובני-גילי מתביישים לדבר ציונות באבותיהם, שמא יחשפו עצמם יותר מדי, או שמא ימאיסו עצמם על שומעיהם הצעירים, ואולי לא הגדירו לעצמם את משנתם וחוששים הם שמא יתגלה פער בין דיבוריהם לבין מעשיהם. בך או אחרת, צומח לנגד עינינו דור שלם החי בישימות של היומ¬ יום וניזון מפי בלי התקשורת השונים ודיוני-הכנסת, שעפ״י טבעם עוסקים בחיי-שעה ואין בהם לפרנס נפשו של נוער המבקש חזון ואידיאה להזדהות אתם ולהקדיש להם הכוחות הגנוזים בו. בהמולת ויכוחיגו הקולניים משתכח מאתנו הקהל הצופה בנו ומצפה מאתנו. בני-גילי מהססים להעביר לדור הצעיר את המורשת שקיבלו מקודמיהם: את ההברה כי אנו משתייכים לעם גדול ומפוזר. שגורלו גורלנו; כי עלינו לתת מעצמנו ולא לךזבוע מן המדינה; כי חובתנו להציב טובת-הכלל על פני טובתנו אנו; כי לא די בתשלום מסים ובשרות צבאי; כי אנו רק בראשית דרכנו בישוב הארץ, בקיבוץ נפוצותינו ובעיצוב חברה מתוקנת; כי ציונות היא אורח- חיים שאין באפשרותך להגיש התפטרותו ממנו. כל עוד אתה יהודי. אלפי צעירים וצעירות נפלאים לא המתינו לקריאה והם מצאו בנפשם כוחות להתנדב ולהתיצב באותן נקודות חיוניות לחברתנו ולעמנו. אך רבבות של אחרים לא הגיעו לכך. צריך להתחיל מברא¬ שית. הגיעה השעה לדבר ציונות! יצחק נבוך