Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des … Zionisten-Kongresses … in … · 1898-01-01 · פרוטוקול רשמי (31-29 באוגוסט, 1897) · page 13

דבר ראש הממשלה את הפרוטוקולים של הקונגרסים הציוניים, החל מן הראשון שבהם, קראתי בימי נעורי. נפעמתי. אלה היו מעשי בראשית. הרצל יצר יש מאין. נורדאו הרעיד לבבות, בתארו את "צרת היהודים", כלומר, את סבלם של בני עמנו בתפוצות הגולה, אשר הרצל עליה ייסד את השאיפה לגאולה, לשיבה לארץ־ישראל. הדברים שהנחונו במשך הדורות בלולים כולם בפרוטוקולים האלה. יש להשתמש במילים פשוטות, אמר הרצל בקונגרס הראשון, כי עניו גדול אינו סובל אלא מילים פשוטות. כך הוא תיאר גם את סבלו של העם וגם את אמונתו בציון. בורדאו העלה את החלום של "יהדות השרירים", היהדות המחודשת, היודעת להגן על כבודה ועל חייה. תמימה היתה האמונה של הראשונים. לא היו להם שום ספיקות. הם באו לקונגרסים הציוניים כאל פרלמנט של העם היהודי, קיבלו על עצמם דרכי ויכוח פרלמנטרי כאילו היה טבעי ומקובל, בחייהם של יוצאי גיטאות, נרדפים ומושפלים. כל מי שיקרא עתה, עשרות שנים לאחר 'המאורעות, את הנאומים והקריאות, ירגיש בודאי אח הוא את מעשה ההתחדשות שהיה טמון בהתכנסויות בין־לאומיות יהודיות אלו. מן ה״אני מאמין" של הרצל בקונגרס הציוני הראשון, לבין ה״אני מאמין" של זאב ז׳בוטינסקי בקונגרס הציוני השבעה-עשר, קיים קו-חיבור. אמנם, גם בקונגרסים ההם היו קשיים ולעתים דיונים סוערים וגם משברים. כל זה ידוע לנו. עדיין לא נבראה תבנית אנושית כלשהי שתהיה כולה טוהר ושלווה. אבל, בדרך זו הלכו האבות המייסדים בהופיעם בפני העולם כולו בראש מורם — אומה אנחנו. ואיך הרצל הוסיח: "עם אחד אנחנו". אלה היו החידושים, זאת היתה מלחמה בתורת ההתבוללות, בהשלמה עם הגורל. הסבל גבר והלר, אך עמו גם האמונה. הקונגרסים נולדו ונוצרו כדי להציל את העם הזה. יש להודות כי הציונות לא הצליחה, בעוד מועד, להעביר את העם שחי על פי תהום, על מיליוני בניו ובנותיו, אל חוף מבטחים. אבל הציונות ביסודה נחלה נצחון שאין במותו בתולדותיהן של התנועות הלאומיות במאה ושלושים השנים האחרונות. לכן, מן הדין שכל בני הדור הצעיר יקראו את הפרוטוקולים .האלה וילמדו מהם, כיצד עם מתחיל לצאת מחושך לאור, מעבדות לחרות, מהשפלה לכבוד עצמי ומגלות למולדת.