Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 367

36Ö רו׳ פאמע״ל ויראה ש־ה אינה לידם לבלבל לשונם במה שכתב( שהש׳־ס יהיו כספרים המטמאין את הידים שחלילה לעיין בהם דתנו בשריפה עכיל. הלא הספרים המטמאין את הידים המה ספרי קודש שאנחנו מעיינין בהו תסיר וקוראין בהו בצבור. לאפוקי ספרי חול שאינן מטמאין את הידים. והן עשו חול לקודש וקודש לחול לגזור על הספרים המטמאין את הידים לשריפה רחמנא לצלן* ומה שהשיב כדי לזכות הקצינים האחים פרופס שהם לא הדפיסו את המשניות בתוך זמן החרם ועלה על דעתו הדמה שכוונתו(שכוונתי.1) שר זלמן שפיר עביד במה שתופס אחד בעד חברו. חלילה לחשוב עלי דבר זר כזה שאפילו נר ביה(!) רב דחד יומא לא יאמר כן. כי כוונתי בזה הי׳ רק שבמה שהדפיס התורני הקצין כהרר הירק רופא את המשניות תוך זמן החרם שניתן ונאמר בהסכמות הרבנים על המשניות שנדפסו בזולצבך. אין לחשוד אותו שעבר על החרם. באשר שלפי התקנה שנתקן מהגאון המפורסם בדורו מוהר־ר שלמה אאלייון זצ״ל אב־ד וריט דקהל ספרדיים יא״ע. והגאון אב׳ד של קהל אשכנזים זצ״ל שבטלו מעיקרא בל החרמות שיותן להבא על הספרים ישנים כמו שכתבתי בכתבי אח״ז בסי׳ ה׳. אין להאשימו. יזה הוא הוכחה ברורה על התקנה הדל. שלולי שנתקן תקנה הדל. לא הי׳ מלאו לבו של ה״ה ר׳ הירץ רופא להדפיסן תוך זמן החרם. וזה הוא רק הקדמה למה שכתבתי אח־כ מזה. ולא רציתי להאריך כי סמכתי על המעיין באשר שהוא מובן מעצמו. אבל לא עלה על לבי שיחשדוני לומר מותר לתפוס אדם על חברו. שאין הדעת סובל לשום בר אוריין יאמר כן 5 ב התרעם במה שכתבתי דברי בורות שנם אביו ש*ב הגאון המפורסם מוהרר ליב זצ״ל ושארי נחלים כתבו כן והאריך בזה. מעידנא עלי ש־ו שלא ראיתי שום הסכמה אחרת רק הסכמה אחת הנדפסת סוף מסכת שבת לחדאי והנה עתה שנודע לי מפי כתבם אלי שנם שארי גדולים ומדיחו אביו הגאון זצ׳ל תלו עצמם בזה שהמדפיסים מברלין לא הדפיסו הש״ס בתכלית היופי התמיהה יותר גדולה. דהלא אביו הגאון בעצמו וגם שארי רבנים נדולי ישראל שתלו זייניהם להסכים על הדפסת הש־ס בברלין. העידו בהסכמתן שראו עד שלשה כרכים שכבר נדפסו ומצאו שנדפסו בתכלית היופי. האיך יכולין להכחיש עדותן ולומר שאינן נדפסים יפה. ואי שאינן מהודרים כ״ב כהספרים שנדפסים באמ״ד בפרט כאותן שנדפסים בדפוס של פרופס שכל הרואין אותם יהנה מזיו האותיות המאירים את העינים הן מצד ההידור של תמונת האותיות וסידורן והן מצד הנייר לבן והדיו השחור. עם כל זה לא יעלה על דעת שום אדם שכוונת הגאונים הרבנים בהסכמותיהם היה שהמדפים, ברלין ידפסו בתכלית היופי באופן שיהי׳ הדפסת הש־ס שם כמו שהוא הדפוס שבאמ*ד. כי זה הוא בלתי אפשר לעשות כן. רק כוונתן שיהי׳ בתכלית היופי על ערך דפוס ברלין. ואף זה אין לומר שאם לא יהיו כ־כ בתכלית היופי שהחרם יה׳ בטל. בפרט שעל פי הסכמותיהם העידו שראו איזה כרכים שנדפסו בתכלית היופי ובמה באים לבטל החרם במה שהש׳ם שבאמ״ד הם יפים יותר. שאין החוש השכל סובל זה. דא״ב יותרו בל החרמו׳ שניתנו על הספרים שנדפסו בדפוסים של שארי