Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 366

5ערולין. &*ש ימלא לעבור על דברי חברי. כוונתו על מיש כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. זלדידיה שרצה להחמיר על עצמו אף שאינו חייב בנט׳י. לא רצה לזלזל בנטיי מפני שאמרו חבריו העונש על מי שמזלזל. אבל הוא מעולם ,לא היה חולק על חבריו שנתנו עונש על המזלזל בנט״י. רק כיון שהוא לא אמר מימרא זו שהמזלזל בנטיי נעקר מן העולם רק חבריו אמרו עונש זה. משיה אמר שלא לעבור ע־ד חבריו. ורשביי שענש למאן דאכל ספיחין. כדאית׳ בירושלמי דשביעות. בבר הקשו תום׳ הלא רשב־י אכל בעצמו ספיחין. ותירצו הואיל שעדיין לא נפסק הלבה במותו משיה היה מוחה בעם הארץ שלא יעשה כמוהו. ובר מן הדא ממונא מאיסורא לא ילפינן. דבאיסורא יכולין להחמיר. אבל בממון ליכא למימר הבי. כי חומרא לזה הוא קולא לזה. ונם מה יאמר למאן דם־ל עשו ביש בדבריהם אפילו להקל באיסורין כגון להתיר צרת הבת להאחין וקיל: תן מיש חיל שלא לנהוג קלות בנדויים קיו משפחה של בית רבי עכ״ל. מה ראיה היא זו דההוא נברא שדדה מכה לבנו נדול עבר על הלאו דלפני עור לא תתן מישול שהיי חייב נחי. אבל אם מנדין למי שאינו חייב נחי. אפילו אם היה המנדה גדול הדור מזלזלין בנידוייו בזה. כמו שזלזלו בנדויי דריש לקיש ואמרו לו שלך אינו נדר ז ןכ7ש עוד וזיל הא קיייל אין ביד יכול לבטל דברי ביד חברו כר ובמנין מיהת הנך נפישין עביל. אף אתיל הנך נפישין. מ*מ אין להם הדין דהרוב. דקיי״ל כל הסכמות הרוב שלא היתד, מתוך המ*ומ של כולם אין בה ממש ועיין בש״ות משפטי שמואל. ויותר מזה כתב בש־ות מויהרשך סי׳ קיט אם המיעוט אינן דאפילו במעלות החבמה כמו הרוב אעפ״ב לא אזלינן בתר הרוב ההוא עיש במלתא בטעמא. ועוד הא דאין ביד יבול לבטל כר היינו אם ביד עשו איזה תקנה למיגדר מילתא או במו מרת דשמנה עשר דבר שנעשו באיסוף של חכמי הדור ההוא. אין ביד שלאחריהם יבולין לבטל תקנתם אם לא שנחלים מהראשונים בחכמה ובמנין. אבל בדברים שבץ איש לרעהו מביש היכא שלא קיבלו השני צדדים אותם עליהם לדונם. מכיש וקיו שלא שמעו טענותיהם של שני הצדדים. דאין להם דין ביד כלל. ואפילו ביד שאינן גדול מהם בחכמה ובמנין ששמעו טענות של שני צדדים יכולין לבטל דבריהם אם נותנין טעם לדבריהם. מביש אם נתברר שהראשונים עשו ננד הדין המפורש. דאליב בל הסימן כיה בח*מ בטל והוא אך למותר. ופשיטא במקום שאינן נתונים תחתם שאין משגיחים על נזרתם. וכל זה אי יהיבנין להו טענותיהם שהנך נפישץ. אבל בניד איא לומר דרבני פולין שהחרימו על נניזת השים ושריפתן נפישין. בי אמו רובן דעלמא ננהו. הלא כל הני רבני וראשי קהלות ממדינות שלא פשטו ידם לצוות על נניזת ■ושריפות השים בארצותם ובמושבותם נפישין מנייד,ו. זבלי ספק לאחר שיראו את דברינו לא לבד שלא יסכימו עמהם. אף נם יודו לדברינו ששלא כדין נזרו לשריפת השיט ולנניזתן לחתום את התורה בלימודה שאין חב הצמד יבול לעמוד בגזירתן. ויסכימו עמנו על הצלת הספרי קודש האלו שכבר נתפזרו בכל הארצות מנניזה מביש משריפה. ובזה ירווה רו׳ פאמעיל צמאונו וינוח דעתו הרמה ויסיר תלונתו מעלי על שהכנסתי את עצמי בדבר זה: