Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 365

סריגות לקמחייהו ע*פ החרמות וגזרתם שגזרו עליהם כאלו הם תלמידיהם שקבלו רוב תורתם מהם כדין מנודה לרב מנודה לתלמיד נשתקע הדבר ולא נאמר ופיגול הוא ולא יחשב. ובעיני הוא חובה על כל רבני הארצות שבמדינות שנתפזרו הש*ס במקומותם ובמושבותם שיכנסו את עצמם בזה הדבר לפרסם בכל העולם שאין עכ״פ על מי שלא חש לחרם של רבני פולין ואינו מוחה לגנוז ולשרוף את השים לא נידוי ולא חרם ולא נזרה כי החרם של רבני פולין בזה הוא בחרמי של ים. כי אם החרש יחרישון לעת הזאת חוששני מחטאת. כי השומע לקול תרועת החרם של רבני פולין ורואה שהרבנים שבכל מדנה ומדינה אינם גוזרים נניזד. ושריפה על אותן השים שנמצאים במדינתם יסבור שהרבנים שבאותן מדינות עוברים בעצמן החרם הדל. ומה יעשו איזובי הקיר. יובאו לזלזל בכל החרמות שניתנו כדין. ואם יבואו לענשם יאמרו טולו קורה מבין עיניכם. ויהיו דבר זד. מעוות שלא יהיו ביכולתינו לתקן עוד וכל איש את הישר בעיניו יעשה ולא ישמע לקול אלה וחרם כלל. את כל הדברים האלה ראיתי סוף דבר בקדמותו ואלצני והבריחני לעייל בחך כי חוששני מחטאת אם הייתי כובש פני בקרקע. ונטיתי שכמי לבא בעזרת זד לכבוד תורתו הקדושה שלא תבא אפילו לידי גניזה ולכבוד לומדה רבני עולם ולכבוד מנהיגי וראשי אלפי ישראל לחפיר את העולה על רוחם של רבני פולין שהטילו גודא רבה על הכלל כולו ולהראות שאינן אדונים בדבר זה. אבל לא כמו שיחשדוני כמו שנכתב באגרת אלי שכעינא למחוי חורפא לטהר בו,. חלילה לי מעשות כדבר הזה. וכל היודעים ומכירים טבעי ומהותי שנפשי כעפר לכל היא ואפילו שמיני שבשמינית מרמות רוח אין בי תיל ת״י. רק כוונתי לשם שמים להעמיד הדת על תלה אם יסכימו שארי רבנים לדברי וה׳ ינחנו בדרך האמת. והנני על משמרתי עומד ששלא כדת החרימו רבני פולין את ר זלמן בלי לשמוע טענותיו ובלי התראה כלל. וממנו לא אזוז כמ״ש. ונם הובא בשיע י״ד ריש סי׳ שליד: ומה שכתבו בכתב הדל בסי׳ ו' ודל מכותלי דברי רו׳ כ״ת נראה שלא ראה כת׳ התנצלות שהדפיס ר׳ זלמן בשנת תקטדל. והגאונים והרבנים ומנהיגים יצ״ו המה ראו וידעו שאין בו ממש הבל ורעות רוח לכן לא שמעו לו עכיל אהו׳ ש״ב הגאון נדו במחילה מכבודו הרמה תמה תמה אקרא על פה קחש שיאמר או שקיים דבר זה. הלא החרם של רבני פולין הוא מן כ־ח מנחם ומן ח' אלול משנת תקט׳ו. ובאותו זמן לא היה התנצלות של ר׳ זלמן עדיין בעולם. וכי נביאים היו. רבני פולין לראות באספקלריא שעתיד בשנת תקטיז יעשה ר׳ זלמן התנצלות של הבל ורעות רוח. אתמחה ז ונם סד. שהוכיחו אותי וכתבו וז־ל דאפילו אי חוה קים ליה למר שאין הדין עמהס אין דרך לעבור על דברי חבריו שהרי דע סיכן בעצמו בעדן גטי*. ורשביי העניש לאותו שאכל סם־חין ואע*נ דלדידיה שרי מפני שעבר על דבד חבריו עכיל. במחילה מככוד תורתו דע ודאי לא סיל שמותר לזלזל בנטיי. כי שהמעיד. תיקן נטיי. גם הוא מייח דבר ובחולין הוא משום סרך תרומה. ונם אסמכוהו אדאורייתא כדאיתא בפרק כל הבשר. וביותר יש לתמוה הלא אליבא כ*ע היד. דע פטור מנט״י כיון שהיה שם בסכנה כמ*ש חיי תלויים כר. דמשנד. ארוכה היא דאפילו במחנה פטורים מנט״י. רק דע שהחמיר על עצמו בזה כמו שכתבו תוס׳