Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 364

357 לקיים למפה מה שנאמר למעלה בכתב הנ״ל להצדיק את המדפיסים שם אמ״ר ולהרשיע את המדפים מזולצבך על הדפסת הש״ם שם שכבר נתפשטו ונתפזרו בכל הארצות והאיים רהוקים ונם לבי אוט׳ לי פתשגן הכתב הנכתב אלי בפקודת האלופים הקצינים פיו וג־צ דין רפיש מבית אבא ומפיו הקדוש אליהם יקרא והסופר כתב בספר בשמוחם את דברי האגרת ההוא. יהיה איך שיהא אף שקרקפתא מברא רבה הזינא אבל תיובתא לא חזינא בכל דברי שכתבתי. וכדי להראות שחביבים עלי דברי דודים אהדר בהדורי מילין על נבי מילין על כל דבר ודיבור בשובה ונחת. את כל ונובחת. בעזרת הבורא ושלים בעולמו רום ותחת. וראשון נאמר תחלה על הראות ביני הימי אהבה מסותרת ומנולה תוכחת. אשר בפתח דברי אגרת הזאת נתמלא נדולי תרעומת עלי על שירדתי! להציל את השים שכבר נדפסו בזולצבך משריפה מניזה באשר פסקו וגזרו רבני פולין. ועל זה אווכח עם ש׳ב הגאון גרו ואענה ואומר הזד. לחרישה עומד הלא הרבני פולין פשטו ידם בעקר ועל הכלל כולו יצאו להחרים את בל מי שיש בידם למחות ואינו מוחה. ומאן הנהו שיש בידם למחות. הלא הרבנים והפרנסים שבכל עיר ועיר ומדינה. א*כ אם אינם גוזרים גניזה ושריפה לבל ספרי השים האלו יה׳ לפי נזרתם נלכדים במצודות החרם חיו. ועל זה מוטל על כל בר לבב להשים עינו ולבו לבדוק אחר דבריהם למצוא מקום להסיר גזרתם שנזרו לגנוז ולשרוף ספרי קודש שגזירתם קשה משל כל המושלים בישראל אף נם שמחרימים את בל מי שבידו להכריח לעשות כן ואינו עושה. הישמע והיראה בזאת בישראל. אם בח אבנים בחינו לסבול דבר זר כזה. וגם מי שם לרבני פולין לראשים על רבני אשכנז ושארי מדינות להשתרר עליהם לשורפם בהבל פיהם. ויותר היה מהראוי להם לתפוס במדת חכמים שדבריהם בנחת נשמעים ולא ליצא לריב מהר רק היה להם לישא וליתן עם רבני אשכנז הסמוכים אל המקום של הדפסת הש״ם ולנלות להם דעתם שמהראוי הוא למחות בהמדפים ר׳ זלמן מלמעול מעל בהחרמות של הרבנים שנאמרים בהסכמותיהם על הדפסת הש״ם שבאמ״ד ולשמוע מהו בפיהם. קודם לעשות מעשה רב להוציא בוטות כמדקרות חרבות שנונות מתעדות אפילו ננד המדפים ר׳ זלמן. ואף אם היה מלאו לבם להראות שכחם יפה להריח ודאין בלי לשמוע טענות של רי זלמן להחרימו ולנדותו בלי שום התראה. היה שלא בדין. דאפילו נידוי בעלמא בעי שלשה התראות זא־ז ואם שאינו ציית ובאים להחרימו בעי עכ״פ עוד התראה אחת קודם שמחרימין אותו כדאי׳ בש״ס דנדק. ונעלם מהם מיש תוס׳ בעובדא דריש לקיש דהוה מנטר פרדיפא בו׳ שאמרו בבה״ם שלו נידוי ושלך אינו נידוי. הטעם למה נדוי דרל, היה שלא בדין והנידוי דההוא גברא היה כדין. ואלו היה דברי תוס׳ האלו לפניהם ודאי לא מלאו לבם לעשות אפילו ננד ר׳ זלמן עצמו מה שעשו. מכ״ש שלא היה להם לכרוך נח׳ש על עקבם של כל רבני ומנהיגי עולם שאם אינם עושים כמו שהעלו על דעתם לעשות דממ״ג אם ימצאו רבני אשכנז ושארי מדינות שמהראוי חוא למחות ולענש את ר׳ זלמן ולהביא נם את הש־ס לידי גניזה ושריפה על פי הדין. אין להחשידם שישאו פנים ויעלימו עיניהם מלעשות משפט. ואם ימצאו שאין לחייבו בדק. היעלה על דעתם של רבני פולין שיחושו חכמי ישראל שבשאר