Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 361

354 לתפוס א־ בעד חבית אפי׳ לא הי׳ נמצא שום זכות לאותו מדפיס המשניות מ*ם האחים פרופם הם נקיים} ב׳. נם השיס כר וזהו דברי בורות וכי הרבנים כו׳ הפריס רו׳ דת על המדד, שלא ניתן ליכתב כן אפי׳ על אחד מהם כ־ש על הרבה גדולים גאוני הארץ אשר בתוכם אדמיו הגאון ד.מפ־ מהור״ר ארי׳ ליב זצ־ל מרא דאתרא הדין. והאיך . .. לחשוב להם בורות.. . ועוד אפי׳ היה מקום לדברי המערער על הסכמות גדולי הדור מגמרא וסברא ודעת של תורה מ־מ א*א לעשות את האחים פיופם כופרים על החרם ברלין שהרי ברשות ביד עשו שהתירו להם בפירוש לעשות כן לכתחילה והפה שאסר בתחלה הוא שהתיר להם בפירוש והאחים מה עשו כי תלינו עליהם אך ר״ז שנכנס שלא ברשות הוא נלכד נם במצודת הרם ברלין וביותר לפי התנצלותו שהתחיל להדפיס בטרם ידע מהסכמות דפה פשיטא דחל עליו חרם ברלין ובכל אשר יפנה ירשיע ז ג׳. בשנת תקייד כבר שלח ר״ז קונדיציאן כר האחים אמרו שלא ידעו מאומה כי בודאי לא שלח דז כזאת לכאן אלא למקומות שרוצים לקנות ש״ס והאין ידעו האחים פה מזה. הלא אחר שנודע להם כי לא טוב עשה ר׳ז קראו אל הרבנים ובשנת תקט־ז בא תוקף מגאוני ורוזני ד ארצות. אך ר׳יז פנה עורח ולא שמע לקולם. גם לקיק פירד עלתה שועתם וכתבנו גם אנחנו שם אלא שר׳ז וסייעת׳ הטו את לב הגאון ום*ומ להיות בשב ואל תעשה וכל זה על פי משאות שוא ... באומרו שירדו האחים יצ״ו עמו לדין שמה. ואם הי׳ אפשר לפרוץ גדר עים טענה כזאת אין לדבר סוף. היום יעמיד במשפט אתם ריז ולמחר יעשה כן כל מדפים בכל המדינית הרחוקות אשר לא תשיג ידם לרין שם ונמצא תורת ההסכמות בטלה לגמרי לא על אלו בלבד אלא על כל הספרים ומה הועילו חכמים בתקנתם. ומים הגאון מפירדא זיל וכסאו נקי בדבר זה דמה הדל למעבד אם אין עומד לנגד ר״ז לסתור דבריו אין הקולר תלוי בצואר ביד למחות בידו. ומטעם זה שתק רב ולא עבד ולא מידי אבל מעולם לא עלה על דעת הגאון זיל לעקור חיו ולבטל ההסכמות והחרמות שהטילו ... לערך שבעים איש מזקני ישר׳ ממש רוב חכמי הדור... מי יתיר מה שנאסר במנינם: ך׳. ומה שהאריך אודות המחזור קטן.... פליאה ממני דעתו הרמה כמה החמיר בדבר זה עד שהטיל החיוב על הרב ופיוט להפנות מחשבתם... על מילי דשמיא ומילי דמתא דנפישין טובא. ולשום כל מעיינם על דברים כאלה אע״ג דליכא מאן דחש לעיין בפתח השער של שום ספר כיש במחזור קטן כזה שאינו מצוי אלא לעתים מזומנות בשנה ולמי שאין לו מקום קבוע בביהב או היכא דליכא גדול עם פירוש. ובכל זאת רצה ר״ז כית לשום המשא הזה על הרב ופיוט כדי לד,נצל מעונש חרם. וכמה רוצה להקל ולהפריז על המדד, נגד חרמות של הגאונים בגילא דחיטתא ... ועכים אין מאת הטענה להציל את ריז ולהוציאו מכלל ארור לכלל כרוך בל עיקרו ך,׳. עוד האריך דיו הוד כית על אודות ספרים ישנים בטענות חזקות לפי דעתו הרמה.