Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 219

Hosea 11,10—11. אחרי ה• ילכו באריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים: יחרדו כצפור ממצרים וביונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם ה׳. Die übliche Übersetzung von חרד mit ״zittern“, ״beben“1) passt in diesen aufeinanderfolgenden Stellen gar nicht. Tg. bietet deswegen die Übersetzung רתכנשון es werden sich ״versammeln״, eine Übersetzung die auch von Raschi übernommen wurde. Die LXX übersetzten: xod sxözrjüovzm zsxva vdäztov gxffiyjöovzm cog oqov u. s. w. (Die ed. Swete hat in v. 11 bxnzr^öovzm was die übliche Erklärung wiedergibt). Ibn Esra meint: jetzt brüllt Gott wie ein Löwe, und so erzittern sie, wie der Vogel vor dem Brüllen des Löwen erzittert. Damit wollte Ibn Esra die Schwierigkeit des Satzes יחרדו כצפור beheben, es muss aber erst der Beweis erbracht werden, dass der Vogel vor dem Brüllen des Löwen erzittert. Selbst wenn dem so sein sollte, wäre das Bild seltsam und weit herbeigeholt. David Kimchi nimmt das Bild natürlicher2) und erklärt יחרדו mit ״ ינועוsie werden sich bewegen“ (יחרדו ענין תנועה במו ויחרדו זקני העיר לקראתו (שמואל א/מ״ז ד,)3) מדוע חרדת אלינו את כל החרדה הזאת). Abravanel hat die Schwierigkeit, die das Bild bietet, erkannt. Man würde wohl verstehen, wenn gesagt wäre, dass beim Aufschreien Gottes gleich dem Brüllen des Löwen, die Feinde und Bedrücker seines Volkes erbeben und erschrecken, während Israel ruhig seiner Errettung entgegenharren wird,4) nicht aber dass Israel erschrecken wird.5) Er meinte daher: ...ישאג ממעון קדשו להשחית בל הארץ כי בלי ספק הוא ישאג באחרית הימים ואז יחרדו בניו היושבים לצד מערב הנקרא ים וכן יחרדו אותם שהם לצד המזרח ממצרים ומאשור והחרדה הזאת היא שיתנועעו לצאת מארצות מגורותיהם וללכת אחרי ה׳ ולהר קדשו במהירות רב כמו הצפודים ואז כשיחרדו ממנו וילכו אחריו ישוב לרחמם וישיבם לקדמונם. Sehr gezwungen. ג) So Pes.ויזועון u. a. m. יחרדו לשוב לארצם במו הצפוד החרדה לשוב על קינה ף 3) Vgl. dazu die späteren Ausführungen. 4) Vgl. z. B. Joel 4, 16 דה׳ מציק ישאג וז־הירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארק וה׳ מחפה לעמו ומעוז לבני ישראל. 5) Die letztere Auffassung zwang zu den eigenartigsten Interpretationen.