Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 128

i22 vor Gericht belangt wird, die Fähigkeit, Richter zu sein, verliert. 19) Eid, UuglaubWürdigkeit beim Eide, Schebuoth 34b: Das pergische Recht ist auch da besonders rigoros und lässt keinen zum Eide zu, der sich einer Unwahrheit bei seiner Aussage schuldig gemacht und überführt wurde, selbst wenn es sich um einen kleinlichen Umstand handelte, der mit dem Streitfälle nicht im geringsten Zusammenhänge war und es sich um eine blosse Unachtsamkeit bandeln konnte« Das jüdische Recht ist darin viel liberaler und entschuldigt, falls jemand sich um einen bedeutungslosen Umstand nicht gekümmert hat, und sieht in einer solchen Abweichung von der Wahrheit noch keinen Grund für die Unglaubwürdigkeit beim Eide. 20) Beschaffenheit der Urkunden, Gittin 11: Raba sagt, mittels einer persischen Urkunde kann man von unbelasteten Grundstücken Zahlung erheben. Darauf wird eingewendet, dass diese auf ungeheiztes Papier geschrieben werden, welches der leichten Fälschbarkeit wegen bei Urkunden nach jüdischem Recht nicht zulässig ist. 21) Strafrecht, Mord: B. K. 117, B. M. 38b (siehe verbesserte Lesart beiRaschbam und Raschi B. M. 39 mit Bezug auf R. Hai und dessen Erklärung des Wortes מרדין als persischer Bezeichnung für Mord) פרסאי קפדי אשפיכות דמים יונ״ם לא קפד״ d. h. die ly) שבוער לד: ההוא דאמר ליה לחבריה מנד. מניתי לך בצד עמוד זה! א״ל לא עברתי בצד עמוד זה. אתו תרי מהדי אסהידו ביה דהשתין מים בצד עמוד זה. אמר דל הוחזק כפרן. מתקיף לד. ר׳ נחמן האי דינא פרסאה הוא. מי קאמר מעולם? בעסק זה קא׳ל. איכא דאמרי ההוא דא־ל לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה א־ל לא עברתי בצד עמוד זה מעולם, נפקו ביה םהדי דהשתין מים בצד עמוד זה אר׳ נחמן הוחזק כפרן אל רבא לד נחמן כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד ליה ולאו אדעתיה. 20) גיטין יא. אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישרא* מנבינן ביה מבני חרי ... והא בעינן כתב שאינו יכול לזייף וליכא? בדאפיצן! 21) ב*ק קיז. אל ד כהנא עד האידנא הוו יוונאי דלא קפדי אשפיכות דמים והשתא איכא פרסאי דקפדי אשפיטת דמים ואמרי מרדין טרדין