Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 21

15 sprechend gewählt wurde oder zu dem Zwecke etwas ganz Besonderes anzudeuten. In der יבמות עא. גמרא und anderen Stellen wird der bibl. Ausdruck איש איש ebenfalls als לשון בני אדם angenommen. Die Stellen, wo die reduplizierten Verbalformen behandelt werden, sind: ברבר לא: אם ראה תראה, כתובות סו: ב״מ לא: העבט תעבימנו; נדרי, נ. לנדור נדר, קירו* יז: ב״מ לא: הענק תעניק, ב״מ לד: גנב יגנב, ע״ז כז. המול ימול, סנח״סד: צ: הכרת תכרת, סנה׳ נו. פה: זבחי, קח: ערכין נ. נדה לב: יבמות עא. איש איש, מכות יב. אם יצא יצא, כריתות יא. והפדה לא נפדתה חולין) In gewissem Sinne gehören hierher die Wendungen .(חולין מה:) קרא כדכתיב und דברים ככתבן (קיד: Die Sprache der Bibel ist stets dezent. Um nichts Unangenehmes, das Ohr Verletzende zu sagen, wird selbst das Gebot; (פסחי״ ג,) עיקם הכתוב der stilistischen Kürze ausserachtgelassen und (פסחי, נ.) בזב קראו מרכב באשה משכב; ח, אותיות (אשר איננה טהורה) wenn auch manchesmal schriftlich ein gar zu deutlicher Ausdruck fixiert ist, darf er beim Lesen nur in gemilderter Form erscheinen רש״י Nach .(מגילה כה:) כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותן לשבח עיטור סופרים הל״מ bedeuten die dort erwähnten (נדרים נז:) ר״ן und .לפי שהן מעמרין את הלשון .eine stylistische Verbesserung des Textes viel richtiger, עמר .s. v ערוך Es scheint jedoch die Erklärung des nimmt — Entfernen eines Buchstabens. Und לשון סילוק als עטר der ausgefallen. וי״ו in der Tat ist bei allen angeführten Stellen ein Die klassisch hebräische Sprache der Bibel in ihrer Formen- חכמים reinheit wird im Talmud in Gegensatz gestellt zur Sprache der und ebenso ist (עד נח: חולין קלז:) לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן בתחילה נתנה תורה לישרא, בכתב עברי ובלשון הקודש (סנה, כא:) jene Stelle aufzufassen, da sie חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ובלשון ארמי wohl nur auf die im Wandel der Zeiten geänderte Volkssprache und die Art des Thorastudiums Bezug nimmt. .II. Propheten Die Zahl der bibl. Bücher wäre auf den Pentateuch und״ das Buch Josua beschränkt geblieben, wenn nicht das sündhafte ״Leben der Israeliten das Auftreten der Propheten veranlasst hätte