Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 20

14 Für gewisse Kapitel der Thora wird die genaue Zeit angegeben, wann dieselben von Gott an Moses mitgeteilt wurden, obwohl dieselben an anderer Stelle niedergeschrieben sind: Ausser der bereits erwähnten Stelle (נימין ם.) ח, פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן finden wir (,חולין קא: מתני) bezüglich :גיד הנשה בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו (Hierzu לאחר שנאמר בסיני וכתב וסדר :רש״י משה את התורה כתב המקרא הזה על המעשה) auch bezüglich ויהי בנסוע heisst es (!) אדר־נ לד ,סופרים ו א ,שבת קיו רשבני־א עתידה פרשה זו שתעקר ותכתוב במקום אהר — ויש אומרים שמקומו בנסיעת תלים (im Gegensatz zu der Ansicht, dass es ein ספר בפני עצמו ist.) In .שבת פה wird eine ברייתא aus סדר עולם zitiert, welche die Vorgänge vor מתן תורה chronologisch nach Tagen ordnet. Es heisst dort בחמישי (בסיון) בנה מזבח, d. i. jener Altar, dessen Bau in ם׳ משפטים כד erwähnt wird. In :סנה׳ נו: הוריות ח heisst es עשר מצות נצטוו ישרא׳ במרה שבע שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהם דינין שבת וכיבוד אב ואם. Hier haben wir wieder einen Fall, wo die Anordnung der Kapitel nicht der historischen Abfolge der Ereignisse folgt. (Von Interesse ist die Bemerkung der שבת פז: •אתחומיך) תום׳) dass ־אל יצא איש ממקומו־ erst nach הקמת המשכן gesagt wurde עיי־ש היטיב! In ,בני ר׳ הייא וריב־ל חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד :זבחי׳ קטז אמר יתרו אחר מתן תורה היה . . כתנאי ר׳ יהושע אמר מלחמת עמלק שמע, ר׳ אלעזר המודעי אמר מתן תורה שמע. In :מגילה לא bemerkt die לא שנו (דאין מפסיקין) אלא :גמרא בקללות שבתורת כהנים אבל בקללות שבמשנה תורה פוסקין מ־ט הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן (תום׳ וברות הקודש). Notizen in stilistischer Beziehung. Die alte Kontroverse, ob ברכות לא.) דברה תורה כלשון בני אדם קידו׳ יז:) und an vielen anderen Stellen, ist nicht so allgemeiner Natur, als es auf den ersten Anblick erscheint. Es handelt sich vielmehr in den meisten Fällen, in denen der Talmud diese Frage bespricht, um eine spezielle Verbalform, in der das Verbum verdoppelt erscheint, z. B. שלם ישלם. Hier wird nun erörtert, ob diese verstärkte Ausdrucksweise dem allgemeinen Sprachgebrauche ent-