Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 19

13 מכילתא פ׳ בשלח מסבתא דשירה פ־ז (אמר אויב) זה היה תחילת הפרשה ולמד, נכתבה כאן? שאין מוקדם ומאוחר בתורה! נביאים וכתובים Anschliessend wird eine Beihe von Beispielen aas ani einen später •זה היה תחילת הפרשה• herangezogen, worin stets ,folgenden Vers im Kapitel gesagt wird מי קהלת ד •אני קהלת• אר שמוא' בר יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחילת הספר ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיי תני ר׳ ישמעאי: •אמר אויב ארדוף אשיג• זה היה ראוי להיות תחילת הפרשה *ויהי ביום השמיני• ״ " ״ . אתם נצבים היום . . « , . . ויאמר ד• אל יהושע היום הזה.. שמעו מלכים .... . . בשנת המלך עזיהו . . . . , " הלוך וקראת באזני ירושלים. . . . . . ויאמר אלי בן אדם חוד חידה. . ״ . . . ואני בער ולא מבין . . . . ״ . אני קהלת . . . . . . מוקדם and מוקדם שהוד, מאוחר בענין finden wir לב מדות In den .שהוא מאוחר בפרשיות ist jene, wo zn hala- מוקדם ומאוחר Eine specielle Art von chischen Zwecken eine Verschiebung der Verse im Kapitel an- יומא לב. ע א. •ובא אהרן אל אהל מועד■ כל הפרשה טלה genommen wurde •ושב הכהן ובא הכהן• אין זה Siehe anch) — נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה daselbst). חורת נהנים Siehe) .(מקומו של מקרא? רש״י על התורה סרס המקרא ודרשהו —עירוב פרשיות כתיב כאן Auch die Wendungen lose zu- מוקדם ומאוחר hängen mit — הטל פרט ביניהם (בין ב׳ כללות) .sammen ♦.(סנה* ב:) בדין הוא דליבעי נמי מומחין; (ב־ק קז) •כי הוא זה׳ אמלוה ולא אפקדון עירוב פרשיות (ב־ב קיט:) ותעמדנה (בנות צלפחד) לפני משה : פרם המקרא ודרשהו (ספרא שמיני (מילואי׳) ו מכילתא בשלח) (שבוער הי) דאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא בי כללות הסמוכות זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ln :ר יום׳ היה דורש מקראות מעורבין :סנה׳ יט In בל פרשה זו עירבו דבדם מה שאמר זה לא אמר זה : תום׳ סוטה ט ג—ט doch heisst es hier soviel, dass lauter Zwiegespräche vorliegen.)