Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 15

besonders auffällig erscheint, wird in den ,תום zn .רובין פה. מנילה נ*# und an anderen Stellen damit zu erklären versucht, dass *דרך הש*ם לקצר הפסוקים ולערבם יחד• — der מסדר התלמוד der Kürze halber mir unvollständig zitiert und mehrere ßibelverse in einen zusammenzieht. (Siehe die bereits oben zitierten הנהות ר צבי היות zn :שבת נה und die dort angeführten Stellen, ebenso עירובין יח: הנרי׳ב). Eine interessante Erklärung der שינוי מקראות fand ich in der Einleitung des neu erschienenen ירושלמי דפום ראם im Commentar חומת ירושלים: שאל ר׳ נחשון בר :heisst es מו תרכ״ז Lyk תשובות הגאוני׳ In den ברכי, מר האי נאון...... ואם נאמר כי אלו מא״י לא כתבו הפסוקים כמו שהן מפני שלא שרטטו, ולמה לא שרטטו וכתבו הפסוקים אלו הפוכים? והשיב ר האי נאון ולענין מאי דשנו התם הפסוקים ואקדימו ואחרו מיחזי מילתא דלא משום שרטוט אלא משום דלא יכתבו פסוק כצורתו ויהא משולח ביד נוים עכ״ל.. ולפי דעתי הטעם לפי שלמדו אז בעל פה וכדי שלא לעבור על האיסור לומר בעל פה דברים שבכתב לכן שנו לשון המקרא וכשהורנלו בשינוי לשון כתבו נ*כ במנילותיהן וכן נעתקו עיי המעתיקים והמדפיסים — אבל באמת לפי זה קשה למה נעתקו אלף אלפי אלפים פסוקים בצורתן בלא שינוי?! und die Note in (פיך ידבר חכמות) צל״ח ברכות יז. Siehe auch .מחזור לרה שחרית יום ב׳ לרשות לש״ץ •מענה רך משיב חמה* Landaus Es gehören hierher folgende Stellen וילך אלקנה אחרי אשתו אל פתח אולם-הבית (רש*י: שמא בספר בן סירא ועיי, בתום,) (עיי, בתום,) (רש*י חפשתי ולא מצאתיו במקרא) (רש*י חפשתי ולא מצאתיו עיי, בתום') (לפי ני, התום, ב*ק צב ז צ*ל סיפא דקרא ובין נדיבים תושיבך — והוא מבן מירא) בל עוף למינו ישכון (תום, אין זה מקרא בכל התורה, ושמא בספר בן מירא וכן סלסלה ותרוממך ברכו׳ מח.) בל העובר ושב אל הלוים (בנליון: לא נמצא) שבואל בן נרשום בן מנשה (הנרייב בכל הכתובים *בן משה*) Von besonderem Interesse erscheinen zwei Stellen בצר אל יורה ונתן הכפף וקם לו ולד תאנת שילה ויהי בנח הארון סלסלה ותרוממך ברבות סא♦ עירובין ב. עירובין סח. שבת קבה• זבחים קיח. זבחים קיט: ברבות מח. ב״ק צב: סנה" קג: ביב קי. ברכות נה: לקים מה שנאמר יכל החלומות הולכים אחר הפה״ .. אטו "כל החלומות- קרא הוא? אין! וכדר״א דאר״א מנין שכל החלומות הולכין אחר הפד.? שנא, "ויהי כאשר פתר לנד כן היד»"