Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1930-01-01 · XXI. (1930) · page 11

& סופרי‘ ט׳ ח• מניל׳ בהו תיר כל המקראות הכתובות בתורה לגנאי קווין אותן לשבו/ — folgt Aufzählung der Stellen. כתיב יא היא בתורה (וכתב בעל בנין יהושע ו ר״ל בכל התורה אדר־נ לד קורץ הוא בוי״ו בין לזכר בין לנקבה רק לזכר "היא׳ במלאפם . . אבל בי״א מקומות כתיב לנקבה — וצע״ג) לא ונקרא לו בר מקומות בתורה ובר סופרי׳ וי כותבין חסר וי׳ו (בסוף התיבה) וקורין בוייו " ז א כותבין היי ולא קורין ״ ז 3 אלו כותבין דבר א׳ שנים קורין (בני), וחילופיהן כי טוב ., " זג אלו מתבין וי״ו וקורין ירד .. " זד Die im babyl. Talmud angezogenen קרי כתיב werden meist von ר נחמן בר יצחק gebracht und gedeutet. Jene Stellen, an denen קרי כתיב gebracht werden, die von unseren massoretischen abweichen, werden später behandelt werden. Die Frage, welche von beiden Formen קרי oder כתיב den eigentlichen Text darstellen, oder deutlicher gesagt, die Grundlage für das Verständnis der betreffenden Stelle bilden, hängt zusammen mit der allgemeinen Kontroverse ob יש אם למקרא או יש אם למסורה• (Siehe Bacher ״Terminologie“ ״מקראי und ערך מילין יאסי) — d. h. ob es gestattet ist, den geschriebenen Text zu erklären, ohn© auf die überlieferte Lesung Rücksicht zu nehmen (יש אם למסורה) oder ob die überlieferte Art des Lesens allein massgebend (יש אם למקרא)• Diese Kontroverse findet sich an verschiedenen Stellen im babyl. Talmud. פסחי" פו: (בבית א* יאבל עי* ברש״י!) סוכה ו: (בסכת בסכת בסוכות) קירו, יח: (בבנדז) זבחי" לז: (קרנת קרנות) בכורו" לד. (בבגדו) בדיתד יז: (מצות) wird eine ganze Reihe von Tannaim an%ezäblt, סנה״ ד. In ,als Prinzip annehmen יש אס למקרא die א״ר יצחק בר יוסף איר יוחנן: רבי ור יודא בן רועץ וב״ש וד שמעון ור, עקיבא בולהו סיל יש אם למקרא (רבי — יאשר ירשיעוך, ר״ יודא בן רועץ — ״שבעים שבועים", ב״ש — קרנות ר* שמעון ־־ בסוכות, ר" "עקיבא ינפשות"). ist keinesfalls so an!• למסורה oder יש אם למקרא Die Frage ob zufassen, dass das eine das andere ausschliesst, es ist vielmehr möglich, dass beide Versionen, falls ihre Deduktionen einander