Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1929-01-01 · XXi (1929) · page 415

342 § 2. Die Gestaltung der iska. Grundlegend ist hierfür zunächst folgende Stelle des Tallhuds28: *Es sagten die Nehardeer27: Die i. ist zur Hälfte Darlehen und zur Hälfte Verwahrungsgut. Die ßabbanan trafen (hiermit) eine Massnahme28, die sowohl dem Schuldner wie dem Gläubiger angenehm ist“29. Diese eigenartige Gestaltung der i. ist eine Folge der strengen Wuchergesetzgebung des jüdischen Rechts. Die Trefflichkeit der von der Gemara getroffenen Regelung wird aus einer von den Saboräem stammenden 30 Erklärung ersichtlich, die Halachot Pesukot31 und Halachot Gedolot32 fast gleichlautend und gegen ihre Gewöhnheit ausführlich geben, so dass die Vermutung nicht zu kühn erscheinen dürfte, dass diese Werke sie im Talmudtext vorfanden33: Angenehm dem Gläubiger‘. Denn wenn das ganze i.-Gut Darlehen wäre, so wäre dem Gläubiger eine Anteilnahme am Gewinn י" bm.104 h: אמרי נהרדעי האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מלתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה♦ ז* Gemeint sind die Mitglieder der Lehrstätte Nehardea in Babylonien und zwar bis spätestens 352, da Raba, auf den diese Lehrmeinung Bezug nimmt, an diesem Zeitpunkte starb. 28 Wörtl.: Sie machten eine Sache. 28 Maim. VI, 2. 80 Hierauf weist R. Scherira in einem in SZ. IV, 8,5 (S. 94 a), gekürzt in OhG. Nr. 132 (S. 22b) veröffentlichten Responsum hin. — Brüll, Jahrbücher für jüdische Geschichte und Literatur II (Frankfurt!Main 1896) S. 42 Anm. 61; behandelt dieses Responsum; diesen Nachweis wie auch verschiedene andere Anregungen verdanke ich Herrn Dr. Moses Auerbach, wofür ich auch an dieser Stelle danke. J. Halevy, ״2 דורות הראשונים Auflage (Berlin 1923) III S. 180f. 81 ed. Schlossberg (Versailles 1886) S. 39. 82 ed. Venedig S. 96b; ed. Hildesheimer S. 387. ניחא ליה למלוה דאי אמר לשויה לכולי עסקא הלואה אסיר ליה למלוה " למיכל ריחא דהרה ליה רביתואי אמר מר לשויה לכולה עיסקא מקרון אי מתנים אי מיגניב לית ליה למלוח לאשתלומי ולא מידי הילכך שוויה רבנן פלנא מלוה אי מתנים מסרע ליה מיהך סלגא ושרוה רבנן סלגא מקרון דאי מטא ליה הנאה אמרינן האי מקרון ברשותא דמריה קאי וכמן דעסק ביה איהו ורווח דאמי. וכי מטי הנאה לא מתחזי כרבים וניחא ליה ללוה ראי אמרת ליהוי כוליה הלואה קם ליה כוליה ברשותא דיריה ואי מיתניס בעי לשלומי כוליר. ואי אמר מר ליהוי כוליח מיקרון ברשותיה דמריה קאי וכל רווחא דמטי עליה אמיר ליה לאיתהנויי מיניה הלכך שויוה רבנן סלגא מלווה דכי קאטריח בדידיה 1קא טרי] ומלווה ממילה קא שביח ושויוה רבנן לסלגא מקרון דאי מיתנים ברשותא דמריה קא סיתנים ולווה לא משלם אלא סלגא?