Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 336

תום׳ דה 300 פייטן מ5כת אתה כוננת ס׳ דת ליה־כ אופן מוסף ר*ה "והחיות" דא הקליר גשם דש־ע, טל ר׳»*יעזרהקליר קדוש־ אגן הסהר ר׳ שמעון בן יונה והמרדבי מיחסה לד בנימין ברשמו»* פיוט אשישות פתיח׳ לשבח נותנים שחדת לשבת מחבר אינו ידוע .16 יומא סו: תום׳ ישני׳ ואין מקטירין עכשיו עד שהוא מקריב »*א אימא־ מוספים כדפי־ רש־י על כן חניה דת בסידור אתה כוננת קרען והוציא חלבן והקטיר ,.. שמא לשון המשנה תפס לו הפייט כך .17 דייה ד: פז׳ר קש־ב כמו יומא נ. תום׳ דה׳ פור׳ קש־ב .18 דה ח: שהחדש והקשה לו דת דבריש תוספתא דשבועות תניא לב׳ שעירים מקריבים ישרא׳ בכל שנה וחשב יב׳ בראשי חדשים, ובאופן דמוסף דרה וחיות אשר הנה מרובעות יסד דא הקליד מוספי חודש עשתי עשרה דהיינו פרים בני בקר שנים ואיל א' כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר ומה שיסד ר־א הקליד בגשם שמיני עצרת כר׳ אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר׳ יהושע אומר דת דאלו ואלו דברי אלקים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראו־ ולא נברא עד ניסן. ונראה שיש קצת ליתן טעם על המנהג שלנו דס״ל כמאן דאמר בסמוך אחת מדת שתים מדם וכיון שעשו בישיבה כל ספיקות של תורה ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפילה אלא ספיקא דאורי׳ ובקדושה דאגן הסהר שעשה ד שמשון ב״ר יונה כתיב "נוי ארבעים קולות בהריענו" — והיינו כמנהנינו .19 דה כז. כמאן .20 דה לג: שיעור .21 סוכה לו: מקורזלות ומפרש דת מקורזלות היינו רכות דחזו לחדשה ולזריעה וכן יסד הפייט אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישות להניץ בתיחוח קירזולה .22 סוכה מח. רגל כדלעי׳ 17.9