Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 328

292 Landes mit dem üblichen Terminus טומאה gesprochen: ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה. Interessant ist wie der feinfühlige Malbim, in Jer. ■(3,1), herausgespürt hat, dass חנף תחנף הארץ nicht einfach mit ״entweiht41 übersetzt werden kann, und deshalb eine Wortumstellung vornimmt: שיעור הכתוב הלא חנוף תחנף הארץ ההיא לאמר הן ישלח איש את אשתו וכר והוא בדרך טענה ותשובה, הארץ ההיא היא חונפת לאמר ולטעון שא״א שהשם חנף .יקבל את ישראל בתשובה אחר שעזבו אותו ועבדו אלדד נכר dabei im Sinne von ״heucheln“, wie es erst in der talmudischen Literatur gebraucht wurde (vgl. Sanh. 52 בשביל חנופה שהחניפו לקרח; Moed Katan 17 אפילו לגברא כוותך לא הדפי ליה u. a. m.. was aber sicherlich auf aramäischen Einfluss zuriickzuführen ist.