Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 32

27 הגבאים לפי ראות עיניהם להספיק לו מתוך החבורה די מחסורו אשר יחסר?*ו ובאם שהגבאים בעצמם אינו באפשרי להיות כלו׳ בביתם, יבחרו אחד מתוך החבורה שישגיח על החולה להשיב את נפשו ולהושיע במה דאפשר, ולצדקה יחשב לו.... וביום השבת מחריבים להגיד לכל בני החבורה שכולם כאחד יאספו יחד וילכו לבקר את החולה בשעה שמומרים ברוך שאמר או תחלת פסוקי המרה. אמנם מי שאויב לחולה ההוא ומבקש רעתו אינו חייב לילך לבקרו. וזולתו העובר מלילך עם החברה לבקרו יוקנם שתי גדולים. אךןך מן הגבאים או שנים שהעלימו הקנס במרד ובמעל לאחד מבני חחבורא ההוא הרי הוא או המה מחוייבים ליתן קנם מחמת האיש ההוא שחייב קנס בלי פקפק אם לא שיאמר טעם נכון ומוספק שלא הי׳ חייב מאומה לעיניו. מר״ךן ניסן הסמוך ת״טרל ואילך וכן בכל ר׳ח מחוייב כל אחד מבני החבורה יצ״ו ליתן לתוך הצדקה שלשה פשוטים לבינים והגבאי׳ יחזרו וילכו תדיר מידי חודש בחדשו לגבות אחד צ־ל הגיל מכל איש ואיש לבל יאחר לשלמו. .והגבאים אשר יתרשלו מלגבות או לא יעמוד אחר במקומו ובחריקאו לגבות תמידין בסדק בכל ר׳ח מחוייב לשלם מכיסו התרשלותו וגס יתן קנם שני הגדולים לבינים. " " " הרוצה לפרוש את עצמו מתוך החבורה אל יפרוש את עצמו בשום תואנה בעולם, אף אמנם החבורה אין הרשות בידם לדחות שום אדם ולהפרישו מהחבורה באמרם שבושים ממעשיו, כ״א ע״פ עיון היטב הדק בצירוף הרב וביד הצדק " " " טי האיש אשר נדבה רוחו אותו ללכת בדרך טובים לדבק ולבא בתוך החבורה בנפש חפיצה. מחריבים הגבאים לאסף את כל בני החבורה ויטין ויאמר כל אחד דעתו לשם שמים. ואז אם יה׳ לאיש ההוא הסכמה מנויה וגמורה מרובא דמינכרא דהיינו שיהי לו שני הן יותר מהלאוין. אז ישאו ויתנו החבורה באמונה לפי מעשיו מה שיתן מעות הקדמה לפי הנבון להקל או להחמיר עליו, אבל לא להחמיר עליו מליתן יותר משני ר־ט מעהרריש ולא להכביד עליו ביותר. אכן פחות משני ר״ט מעהרריש אינם רשאים ליקח הגבאים כ״א ע״פ הכרע רוב חכמתו ותורתו ומעשיו. ונהנו להקל עליו ולקבלו בסבר פנים יפות אכן דיעה אחת שיתרבה לומר הן יותר מהאומרים לאו לא יכריע לקבל מאן דהוא לחבורא קדישא יציו. — אמנם כן יתר שאת ועוז נתונה לבני החבורה יצ׳ו שבני אחד מבניו המיוחדים השומר דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט וירצה לדבק ולבא לתוך החבורה בחיי אביו ויש לו רק דעה אחת של הן המסכימין עליו יותר מעל הלאוין אף גם שאין לו רובא דמננרא, הוא הנבחר לתוך החבורא ולא יתן מעות הקדמה רק אחד ו״פ מעהרריש " ־ ־ אולם אחרי מות אביו שבחיי חייו הי׳ מבני החבורה לא משפט הגאולה והירושה מחוייבים לבא לתוך החבורה אהד מבניו ראשון ההולך בתום לבבו ובישרו ויתן רק הצי טאליר מעהרריש ותו לא מידי ואין צריך רוב על המנין. *** איזה פנוי שעדיין לא נשא אשד, שבתוך החבורה לרצון להם אין הרשות בידו ולהגיד דעתו הן לענין עשית הגבאים והן לענין לבא לתוך החבורה עד שיד,י׳ נשוי אשה.